גופך המופלא - פשוט ללדת

מאמר זה עוסק במופלאותו של גופך. זה ענין מורכב מאוד בשביל רובנו לסמוך על הגוף שלנו, ולתת לו, ולא לשכל שלנו, להוביל. אבל אם אפשר לצמצם את שיטת "פשוט ללדת" למשהו ממש ממש צר, אפשר לומר שהאימון שלנו בגוף שלנו (שלי בגוף היולד שלי, ושלי בגופו של התינוק הנולד) הוא אחד העיקרים המשמעותיים ביותר. ושוב מסתבר שהוא לא מובן מאליו.

אורך החיים שלנו מבטל כמעט לחלוטין הקשבה לפיזיות שלנו. היחס הטיפולי לגוף הוא מאוד טכני: יש צרכים – מספקים אותם. יש בעיות – מטפלים בהן. אבל הקשבה לגוף ובעיקר אמונה בגוף, הן משהו שונה לגמרי.

לפוסט הזה יתווסף בכל שבוע קסם אחד נוסף שגופך יודע לעשות. ככה, ממש לבד מבלי שאף אחד לימד אותו. תוכלי לכתוב לנו מטה בתגובות את המחשבות שלך בנושא, וכן אם יש תהליך כלשהו שמעניין אותך באופן מיוחד.

"המשפט הגוף יודע ללדת מסתבר כנכון!
חיכיתי שהמיילדת תגיד לי מה לעשות אבל היא רק אמרה לי תמשיכי עם מה שאת עושה...

אז אני לא באמת יודעת מה קרה שם בחדר לידה... וזה בהחלט שווה את הכל. 
תודה לכולן  ובקרוב אצלכן בידיים מלאות"

שקד כהן

6. חבל הטבור והסיבות בגללן ממליצים לחכות עם חיתוכו כמה דקות לאחר הלידה.

 
 
חבל הטבור הוא מעין צינור המכיל שלושה כלי דם. שניים מהם מובילים אל התינוק/ת כל מה שהוא/יא זקוקים לו- חמצן, מזון ונוזלים. כלי הדם השלישי מפנה חזרה אל גוף האם שאריות שהתינוק אינו זקוק להם. שלושת כלי הדם האלה הם עורק החיים של התינוק.
 
כ- 45 שניות לאחר הלידה כלי הדם של חבל הטבור יאפשרו זרימת דם רק בכיוון המוביל דם מהשליה אל התינוק/ת. במידה ומשאירים את חבל הטבור מחובר במשך כ - 5-15 דק', ימשיך חבל הטבור לרוקן את השליה מדם, וכך ימשיך להעביר את ה"דם הטבורי" היוקרתי אל התינוק, כשהוא מלא בחמצן (המאפשר לתינוק להמשיך ו"לנשום" בזמן שהריאות מתחילות לתפקד כאיבר הנשימה הבלעדי). כמו כן הדם הטבורי מכיל את כל אבני הבניין של הגוף, ברזל, מינרלים, ושאר אלמנטים חשובים. התינוק יקבל כמות גדולה נוספת של דם, שתחזק אותו ותעזור לו לעשות את המעבר מהרחם אל העולם שבחוץ ביתר קלות.

5. כאב בלידה 

אחת האמונות הקלאסיות הנוגעות ללידה היא האמונה הבלתי מעורערת שלידה היא הדבר הכואב ביותר שאדם יכול לחוות. משפטים כמו "גבר לא יעמוד בזה.." או "נו...עברתי לידה אז מה זה בשבילי...", הם משפטים שאנו שומעות מגיל קטן המעגנים את האמונה שכאב ולידה הם היינו הך. אחת המטרות העיקריות של שיטת פפשוט ללדת היא לפתוח את הראש ולבדוק יותר לעומק אמונות שכאלה, לא בגלל שיש לנו טענה שלידה כואבת הכי, או לא כואבת בכלל, אלה כיון שכדי להשאר פתוחים ולבדוק את הדברים.

בשנת 1930 יצא ספרו של דר דיק ג'נטלי ריד "לידה ללא פחד". בספר זה מספר דר' ריד  על מחקר שערך הנוגע למיתוס הכאב בלידה. דר' ריד חקר והעמיק בשאלה מדוע יש נשים הסובלות סבל נורא בעת הלידה ולעומתן נשים שמתאמצות בהחלט אבל שהגדרתן הראשונה ללידה לא תהיה בהכרח "כאב". דר' ריד מצא שיש קשר סימביוטי כמעט בין הציפיות לכאב, והחרדה מהאירוע ובין עוצמת התחושות הפיזיות הזכורות לאשה. מסקנתו הייתה כי פחד מהלידה=מתח רב בגוף=כאב עוצמתי. לטענתו לידה ללא פחד תיצור גוף רפוי, אי התנגדות לתהליך וכתוצאה תחושות פיזיות שונות לגמרי.

היום אנו יודעים להסביר את ממצאיו של דר' ריד ולומר כי נוכחות של הורמון האנדורפין ,האמור להיות מופרש בכמויות הולכות ועולות בעת הלידה, משנה את האופן בו האישה חווה פיזית את הלידה ואת רמות הכאב או אי הכאב שהיא חשה.

הורמון האנדורפין הוא הורמון הדומה חומר אופיאטי, המופרש מגזע המוח, מהשלייה וממערכת העצבים שלנו. הוא מופרש בעת מאמץ פיזי קיצוני ומשנה את התפיסה שלנו של זמן, מקום ותחושה. זהו ההסבר המדעי שלא היה זמין בשנות ה-30 לדר' ריד, אך הוא צדק באבחנותיו שכן האנדורפינים אינם משתחררים בעת מצב רגשי של מתח ופחד.

יש להיות ברורים - אין הכוונה לכך שאשה אשר תהיה רגועה בעת הלידה לא תרגיש דבר. לא מדובר באלחוש אלה בשינוי של התחושות. האישה תרגיש מאמץ, ותרגיש את הצירים, אך בדיעבד כאשר תדבר על הלידה לא בטוח שהכאב יהיה החוויה העיקרית שלה מהאירוע.

כמות האנדורפינים בגוף עולה כבר בעת ההיריון עקב העבודה הקשה הקשורה להזנה וטיפוח ההיריון, לקראת סוף ההריון תתקבע רמה גבוה של אנדופינים (שאגב היא האחראית לחלומות הרבים והמוחשיים שיש לרובינו בעת ההיריון וגם לשכחה המאפיינת נשים הרות).

בעת הלידה שמירה על מצב מנטלי של רוגע והרפיה פיזית יעודדו את הפרשת האנדורפין ויאפשרו לו לעלות עוד ועוד, ולהקל עליך להתמודד עם ההתכווצויות הריחמיות (הצירים) המקדמים את תינוקך במסעו החוצה אל העולם. האנדורפינים במחזור הדם שלך יאותתו לתינוק/ת שלך שהכל בשליטה וגם  אל מחזור הדם של התינוק/ת יפרשו אנדורפינים שיקלו עליה/ו.

לחץ נפשי בעת הלידה, יחס לא נעים מהסביבה, תחושות מצוקה, חרדות – כל אלה עלולים ליצר הורמונים אחרים ולשבש את הפרשת האנדורפינים בעוד שחשיבה חיובית, נשימה, הרפיה, התרגשות-כל אלה יעזרו לך להפריש את האנדורפינים המופלאים ולהקל על עצמך בעת הלידה.

4. המוח

לפני שבוע ישבתי לשיחה עם רופא, חבר. סיפרתי קצת על העבודה שלנו ומיד חטפתי את הפרצוף הזה של "    🙄   תעזבי אותי בחייך...עוד פעם השטות הזאת עם הראש הוא חלק מהגוף... "
 
אז בואו שניה נדבר על זה... תענו לי רגע על שאלה, פעם אחרונה שהסתכלתם במראה הראש שלכן היה מחובר לגוף???
 
נכון שכן?
 
הוא לא סתם שם... וכן.... בלעדיו זה לא יהיה אותו הדבר, ולמעשה שום איבר אחר  בגוף לא יעבוד כלל...נכון?
 
זה לא אומר שהכל בראש, בכלל לא. הרי הריון ולידה קורים לגמרי בגוף, ברחם. ולידה היא בפירוש אירוע פיזי. אבל כן, בראש, במוח, נמצא צומת קבלת ההחלטות של הגוף. אינפורמציה מהגוף מגיעה לראש, שמחליט איך להתמודד איתה, ומשם הוצאת ההחלטה לפועל,  זורמת לגוף.
 
זה יכול להתחיל משני הכיוונים. למשל לפעמים ההחלטה לשבת לאכול תתקבל כיון שהבטן שלי מקרקרת והמוח שלי מנתח את המצב ומבין שיש פה רעב, ולפעמים אני אריח ריח מגרה והמוח שלי יבין שיש פה הזדמנות לאוכל וכתוצאה מהמחשבה הזו הבטן תקרקר ושוב תתקבל ההחלטה לשבת לאכול. באותה מידה הבטן יכולה לקרקר ואני אתיישב לאכול ואז אריח ריח לא טוב מהצלחת. הריח הוא שיעביר את המסר המחשבתי - האוכל הזה מקולקל - והמוח יחליט לא לאכול אותו.
 
בשביל להבין את האופן שבו הראש מחובר ומשפיע על תפקודים פיזיים בכלל ותהליך הלידה בפרט מספיק שנדמיין את עצמנו למשל עוטפות בזרועותינו את התינוק/ת שלנו מיד אחרי הלידה, התינוק/ת הזה/ו שכל כך חיכינו לו/ה... את ההתרגשות, את השמחה, את תחושת ההישג....האהבה...והנה דמעות ההתרגשות גודשות את העיניים...
 
הדמעות הן הפן הפיזי של המחשבה. הן המסלול שעושה המחשבה אל הגוף, הביטוי הגופני של אותה מחשבה. הדמעות הללו הן ביטוי ניראה של הורמון האוקסיטוצין (שחלק ממעשיו בעת הלידה הוא לגרום להפרשת נוזלים, והתכווציות=צירים) - והנה לכן זירוז לידה טבעי ופשוט.
 
המסלול יכול להיות גם אחר. מחשבה על עצמנו לאחר הלידה בחדר מלא בדם, הפרשות, ותינוק צורח למשל (וזו מחשבה שרבות מאיתנו מסתובבות איתה) , תגרור צמצום עיניים, דפיקות לב מואצות , הפסקת נשימה - והרי לכן מעכב לידה טבעי.
 
בקורס שלנו אחת המטרות היא שתדעי כיצד להתנהל נכון פיזית ו"ראשית", לא כי הכל בראש אלא כי שניהם, הראש והגוף, שלובים אחד בשני בקשר שלא ניתן לניתוק. אין לנו שליטה על כל דבר שקורה במהלך הלידה אבל הבנה לכוח שיש לנו ומודעות למה שקורה אצלנו בראש ממש משנה כיוונים. היכולת להתנהל מנטלית בצורה מודעת במהלך הלידה היא ממש יכולת בעלת כוח שינוי מהלך הלידה. וכיוון שהראש שלנו ממילא עובד גם במהלך הלידה, היכולת לעשות זאת כך שנתקדם היא לא פחות ממהפכנית.
 

3. זירוזים, האם הם עובדים ומדוע לעיתים נראה כי הם לא עובדים כלל , ואך גורמים סבל  והתערבויות נוספות ליולדת ולתינוק?

לפני ההיריון שרירי הרחם שלך  פועלים כסיבי שרירים, לא מקושרים. במהלך ההיריון קורית עבודה הורמונלית מורכבת ומאומצת המכינה את גופך ואת הרחם לקראת הלידה. בין שאר כל הדברים שקורים מופרש גם הורמון האסטרוגן ברמות הולכות ועולות. כתוצאה מהעלייה ברמות האסטרוגן נוצר חלבון הגורם ליצירת קשרים חשמליים בין סיבי השריר, המאפשר להם להתכווץ בצורה מאורגנת. בנוסף גורם האסטרוגן ליצירת קולטני אוקסיטוצין על פני תאי שריר הרחם (אוקסיטוצין הוא ההורמון הגורם להתכווצויות הריתמיות של שרירי הרחם= צירים).

אחד הדברים המבשרים על מוכנותו של גופך ללידה הוא היווצרות מספר רב של קולטני אוקסיטוצין.

רק כאשר ייווצרו מספיק קולטנים ברחם "יתניע" הורמון האוקסיטוצין את הצירים. מספיק קולטנים ברחם ייווצרו רק כאשר התינוק שלך והגוף שלך בשלים, גם מכל פרמטר אחר , ללידה, ולא רגע לפני. כלומר כל עוד גופך והתינוק/ת שלך אינם בשלים ללידה אין מספיק קולטנים, וכל עוד אין מספיק קולטנים  לא יוכל האוקסיטוצין (או לחילופין המזרז המלאכותי בו בחרו להשתמש) לפעול כצירים. יתכן ותרגישי התכווצויות ריחמיות כתוצאה מהזירוז, אך הן לא בהכרח יובילו אותך ואת תינוקך ללידה.

המסקנות מכך הן שתיים (לפחות ):

  1. חשבי טוב לפני שימוש בזירוז. האם יש איזה שהם סימנים לכך שהלידה קרובה, שהגוף מוכן? אם לא אולי שווה להמתין מעט (בסבלנות וברוגע) עד שתרגישי או תשימי לב לסימנים המראים כי הלידה החלה, וזאת על מנת למנוע מתח, תסכול ובעיקר סבל מיותר.
  2. אם התחלת בזירוז, והוא לא עבד, זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך. כנראה שגופך או התינוק/ת שלך עדיין אינם מוכנים ללידה.  אולי כדאי לחכות קצת, ואם אפשר לעשות זאת שוב בסבלנות וברוגע.

 

2. הקולוסטרום

הקולוסטרום הוא החלב הראשוני הנוצר בשד ומהווה את מזון התינוק/ת בימים הראשונים לאחר הלידה. הקולוסטרום נוצר בשד בסביבות הטרימסטר השני (לפעמים מעט מוקדם או מאוחר יותר), והוא שם לרשות תינוקך גם אם נולד/ה מוקדם מהצפוי. זו הסיבה בגללה יתכן ותראי טיפות חלב מופרשות מהשד עוד בתקופת ההיריון.
כשתחזיקי את תינוקך בזרועותייך לאחר הלידה תחושת ההתרגשות שלך תגרום להפרשת הורמון האוקסיטוצין המופלא, שיגרום בתורו להפרשת הקולוסטרום.
בימים הראשונים לאחר הלידה קיבתו/ה של התינוק/ת פצפונת ומכילה כמות קטנטנה - לא יותר מכפית או שתיים. לכן הקולוסטרום מרוכז מאוד ומכיל כמות מטורפת של נוגדנים, כדוריות דם לבנות, גורמים אנטי דלקתיים ועד ועוד. כיון שמדובר ממש בטיפות יתכן ותחשבי שאין לך מספיק חלב, אך בעצם מדובר בדיוק בכמות אותה התינוק/ת שלך צריך/כה ואפילו לא טיפה יותר. בגלל גודלה הפעוט של קיבת התינוק/ת ובגלל הצורך ההשרדותי שלו במגע, התינוק/ת ינק פעמים רבות ולמשך פרקי זמן ארוכים ביממות הראשונות לאחר הלידה.

יתרונותיו של הקולוסטרום:

  • נוגדנים - נוגדנים מגנים על התינוק/ת שלך מפני זיהומים  ואלרגיות.  הקולוסטרום מכיל כמות עצומה של נוגדנים העניקים הגנה למערכות הנשימה והעיכול של התינוק/ת.
  • הקולוסטרום מכיל רכיבים אנטי-דלקתיים כגון חלבון הלקטופורין, המחליש ומרעיב בקטריות.
  • מניעת והקלה על צהבת ילודים - הקולוסטרום מעודד את מערכת העיכול וכך מביא לפנוי מהיר יותר של בילירובין דרך צואת התינוק.
  • התפנות המקוניום  (צואה עוברית) - התיפקוד המשלשל של הקולוסטרום עוזר גם לפינוי מהיר יותר של המקוניום מגוף התינוק.
  • התפתחות המוח - הקולוסטרום מכיל כמויות גדולות של חומצות שומן לא רווי, החיוניות להתפתחות המוח האנושי בימים הראשונים.
  • ויטמין A - החשוב לדחיית זיהומים ומניעת מחלות מעיים נמצא בקולוסטרום בכמויות גדולות.
  • חיזוק המערכת החיסונית של התינוק - כמויות ענקיות של כדוריות דם לבנות עוזרות למערכת החיסון של התינוק לדחות ולחסל חיידקים אלימים.
  • הגנה טובה למעיים - הקולוסטרום עשיר בחיידקים ממשפחת ה"חיידקים הטובה" מהסוג הפרוביוטי.
  • שמירה על חום גוף תקין - הערך הקלורי הגבוה של הקולוסטרום מסייע בשמירה על חום גוף תקין של התינוק/ת.

1.השלייה:

האם ידעת? הגוף המופלא שלך מייצר, בתחילת ההריון, איבר ושמו שיליה. בטוח שמעת עליה . מה שהרבה אנשים לא יודעים הוא מה בדיוק עושה השיליה הזאת, שהתינוק כל כך תלוי בה?

השיליה מחוברת בעזרת  כלי דם לאמא מצד אחד, ומהצד השני היא שולחת כלי דם (חבל הטבור) אל התינוק. כלי הדם הללו מהווים מעין עורק תחבורה של דם מאימא אל התינוק וחוזר חלילה בסירקולציה המאפשרת לתינוק לקבל כל מה שנדרש לו מחמצן ועד מינרלים, ויטמינים ושאר אבני בנין, ומאפשרת לכל מה שהתינוק לא צריך להתפנות מגוף התינוק דרך גופה של אימא החוצה.

האיבר המופלא הזה יודע לסנן רעלים רבים (למרות שחשוב מאוד לזכור שהשלייה אינה יכולה לסנן כמויות רבות של רעלים כמו ניקוטין, סמים ואלכוהול), היא יודעת  "לקרוא" את התינוק, לווסת ולהעביר לתינוק בדיוק את מה שהוא צריך, ויודעת אפילו יותר מזה. השיליה יודעת להעביר את צרכי התינוק בדיוק כפי שהתינוק מסוגל לקבל. אם למשל אימא היא סוג דם אחד והתינוק אחר, השלייה תדע להמיר את דם האם לדם התינוק ושוב לעשות את ההפך מזה כאשר דם התינוק מתנקז דרך השלייה אל האם. וזה באמת מופלא. אנחנו לא יודעים איך היא עושה את זה, הלוואי שהיינו יודעים. יש כל כך הרבה ללמוד מהשלייה שלנו, אתן לא חושבות???

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא