לידה פעילה והקשר בינה ובין שיטת "פשוט ללדת" (היפנוברת'ינג) - פשוט ללדת

לידה פעילה והקשר בינה ובין שיטת "פשוט ללדת" (היפנוברת'ינג)

לידה פעילה והקשר בינה ובין שיטת "פשוט ללדת" (היפנוברת'ינג)/ מאת שרון פלד

הספר לידה פעילה מאת ג'נט באלסקס מעלה קול חשוב ומוביל בתחום הלידה בכלל ותחום הלידה הטבעית בפרט. ג'נט באלסקאס נותנת למונח "אומנות הלידה" נפח חדש כשהיא  קוראת להחליף פאסיביות (שאיפיינה מאוד נשים בחדר לידה) באקטיביות, תוך שמירה על זכותה של אישה לבחור בכל תנוחת לידה המועדפת עליה בכל שלב בלידה. 

הספר "לידה פעילה" מציע אלטרנטיבה לתנוחת הלידה הפסיבית שעדיין מועדפת ע"י צוותי ביה"ח ונהוגה  ברובם. בתנוחה זו שכובה היולדת על גבה, השליש התחתון של המיטה מפורק ורגלי היולדת מורמות על סדים. בתנוחה זו האישה חסרת אונים כחיפושית שהוטלה על גבה, אינה יכולה לשנות תנוחה ולשפר את מידת הנוחות שלה. תנוחה זו מצמצמת מאוד את היכולת של עצם הזנב לנוע אחורה, כפי שעליה לעשות על מנת לפנות מקום לעובר לעבור בין עצמות האגן, וכך התינוק, שגם כך עובר במעבר צפוף מאוד, מוצא עצמו מתקשה אפילו יותר, בנוסף זרימת החמצן אל הרחם והתינוק מועטת, מה שעוד מקשה על התינוק ומעמיס עליו קושי נוסף, המשתקף פעמים רבות שיידות דופק במוניטור.

הרעיון ,של ג'נט באלסקאס, אינו רעיון חדש. ישנם ממצאים רבים מהעולם העתיק המתארים נשים כשהן יולדות בתנוחות זקופות. ממצאים אלה (הרוגליפים מצריים, פסלי חימר הודיים ועוד) מראים לנו כי בעבר נשים ילדו בתנוחות שונות- בעמידה או בכריעה בדר"כ בתמיכה של נשים אחרות. הלידה מתבצעת בכיוון הכוח המושך של כדור הארץ - כלפי מטה, ולא במאוזן.

תנוחת הלידה השטוחה/רפואית גינקולוגית מקורה כנראה במאה ה-18. המלכה ויקטוריה, שהיתה הראשונה ללדת בעזרת משככי כאבים, אולחשה בשעת הלידה. היא ילדה בפאסיביות מוחלטת כשהיא שכובה על גבה ורגליה מורמות. זו התנוחה הנוחה ביותר לרופא המיילד.  כיון שמצד אחד המלכה היתה מה שאנו קוראים היום "מעצבת דעת קהל" והעם הפשוט רצה לחקות אותה  ומצד שני זו התנוחה הנוחה ביותר לרופא המיילד, אומצה תנוחת לידה, כתנוחת לידה אצילית,  זו וצברה פופולאריות גדולה.

שיכוך הכאבים בזמן הלידה הוא שהפך את היולדת לפאסיבית והעביר את השליטה בלידה מידי היולדת (שלא יכלה להרגיש דבר ולכן לא יכלה לומר מהי התנוחה המועדפת עליה) לצוות הרפואי. המיילדת, שתפקידה היה לעזור ליולדת לעבור את הקשיים הכרוכים בתהליך, הפכה להיות הרבה פחות רלוונטית מרגע שהיולדת עצמה הפכה חסרת תחושה ופאסיבית בעת הלידה.

אז מה בעצם הבעיה? כאב הלידה הוא דבר מפחיד, בכך אין ספק. למה לא להרדים או לטשטש את היולדת?

הבעיה היא ששיכוך כאב הלידה ובעקבותיו שינוי תנוחת הלידה גרם לבעיות רבות. למשל השימוש במשככי כאבים בעת צירי הלידה מחייב ניטור רציף של היולדת בשעת הלידה, כתוצאה מכך היא מבלה את רוב הזמן על הגב. תנוחה זו הוכחה כגורמת למצוקה עוברית. מצב של מצוקה עוברית הוא מצב מלחיץ מאוד המסתיים פעמים רבות בואקום, חתך או ניתוח קיסרי. בנוסף התנוחה והפאסיביות של היולדת לאחר מתן משכך כאבים כגון אפידורל יצר שינוי במנח התינוק ופעמים רבות הוא עובר למנח לא אידיאלי ללידה ולכן מעכב את הלידה או גורם לצורך בוואקום ליציאה של התינוק.

בספר "לידה פעילה" טוענת בלאסקאס כי כאשר מאפשרים לנשים למצוא את תנוחת הלידה הנכונה להן מאפשרים להן לעבור ממצב של מטופלות סבילות ליולדות פעילות. זוהי גישה שונה במהותה מן הגישה הרפואית להיריון ולידה. גישה שאינה רואה בהיריון מחלה ובלידה אירוע רפואי.

בשדה הרפואי היחס לאישה היולדת פעמים רבות הוא כאל שק שיש לרוקן אותו מתוכנו, ולא כאל אישה, יצור אנושי, הנמצאת באחד הרגעים המופלאים של חייה, ויולדת תינוק, חי, מרגיש ולא תוכן סתמי חסר תחושה.  גישת לידה פעילה בעצם מעלה למודעות האישה ההרה מספר דברים חשובים:

  • לכל אישה יש אינסטינקט טבעי בזמן הלידה וגישה זו מעודדת את האישה להשתמש בו. להיות קשובה לעצמה ולהנחות את מהלך הלידה.
  • הצורך לדאוג לאווירה מתאימה ללידה, אוירה אינטימית, בטוחה ונעימה (כיון שקשה מאוד לקדם תהליך כמו לידה ללא אינטימיות), במקום ללדת בחדר שנראה כחדר ניתוח.
  • הרעיון להכין "תוכנית לידה" המפרטת את הרצונות, הבקשות וההעדפות של היולדת במהלך הלידה, יציאת התינוק ולאחר הלידה.

בזמן מהלך הצירים והלידה עצמה, מדגישה שיטת לידה פעילה כי האשה יכולה להיות פעילה במהלך הלידה: ללכת, לרקוד, להשתמש בתנוחות שונות ומשתנות בכל שלבי הלידה בעיקר בזמן דחיפת התינוק מטה בתעלת הלידה - עד הגעת הראש אל פתח הנרתיק. ג'נט באלסקאס מציינת כי השימוש בתנוחות מאונכות  בזמן הצירים והלידה מעודד זרימת דם טובה יותר אל השיליה והתינוק ומאפשר לתינוק להתקדם באופן הטוב ביותר במורד תעלת הלידה. בנוסף תנוחות זקופות בעת הלידה מגדיל בשליש את נפח חלל האגן, יחסית לנפחו בעת לידה פסיבית.

הקשר בין לידה פעילה וגישת פשוט ללדת: לכאורה נראה שמדובר בגישות הפוכות. לידה פעילה מעודדת את היולדת להיות בתנועה בעוד גישת "פשוט ללדת" מעודדת את האישה "לא לעשות כלום, לשים את השכל בצד ולתת לגוף ולתינוק לעשות את מה שהם יודעים לעשות". אבל זה יש נקודות השקה רבות בין שתי הגישות ובוודאי שלא מדובר בפילוסופיות מתנגשות.

שתי הגישות דוגלות בחופש פעולה ליולדת ובשימוש באינטואיציה בשעת הלידה. אם יורשה לי לצטט את ג'נט באלסקאס, אשר בין ההכשרות הרבות שלמדה נמצאת גם שיטת היפנובירתינג, תפקיד "לידה פעילה" היה להרים את היולדות מהמקום הפאסיבי מאוד שהיו בו בזמן הלידה עשרות שנים, וההיפנובירת'ינג הוא הצעד הבא קדימה (The next generation)-  לא רק להיות נוכחות בלידה אלא גם מחוברות פנימה ע"י האינטואיציה, לתת לאינטואיציה להוביל אותנו לתנוחת הלידה הנכונה, לתנועתיות הנכונה לנו, לצרכים שיש לכל אישה (והם יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה). להקשיב פנימה ללא כל הנחות מוקדמות בנוגע למה אני "צריכה" לעשות. לחבק את ההנחה שכל לידה, כל יולדת, וכל תינוק הם שונים, וכי הדרך ללידה טובה עוברת בהכרח דרך החופש להרגיש מה נכון לי בכל רגע ורגע, והחופש והלגיטימציה מצד הסביבה לעשות זאת.

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא