054-222-3003

לידה פעילה/ מאת שרון פלד

הספר לידה פעילה מאת ג'נט באלסקס מעלה קול חשוב ומוביל בתחום הלידה בכלל ותחום הלידה הטבעית בפרט. ג'נט באלסקאס נותנת למונח "אומנות הלידה" נפח חדש כשהיא  קוראת להחליף פאסיביות (שאיפיינה מאוד נשים בחדר לידה) באקטיביות ולשמור על זכותה של האישה לבחור בכל תנוחת לידה המועדפת עליה בכל שלב בלידה. 

לידה פעילה מציעה אלטרנטיבה לתנוחת הלידה הפסיבית הנהוגה כיום ברוב בתי החולים, בה שכובה היולדת על גבה כשרגליה מורמות, והיא חסרת אונים כחיפושית שהוטלה על גבה.
הרעיון אינו רעיון חדש, ישנם ממצאים רבים מהעולם העתיק המתארים נשים כשהן יולדות בתנוחות זקופות. מממצאים אלה (הרוגליפים מצריים, פסלי חימר הודיים ועוד) ניתן ללמוד כי בעבר נשים ילדו בתנוחות שונות- בעמידה או בכריעה בדר"כ בתמיכה של נשים אחרות. הלידה מתבצעת בכיוון הכוח המושך של כדור הארץ – כלפי מטה, ולא במאוזן.
תנוחת הלידה המאוזנת/ הרפואית מקורה כנראה במאה ה-18. המלכה ויקטוריה, שהיתה הראשונה ללדת בעזרת משככי כאבים, הורדמה בשעת הלידה. היא ילדה בפאסיביות מוחלטת כשהיא שכובה על גבה ורגליה מורמות. כשהיולדת בתנוחה שכזו הייתה הנוחה ביותר לרופא המיילד.  כיון שהעם הפשוט רצה לחקות את המלכה וכיון שזו התנוחה הנוחה ביותר לצוות המלווה את היולדת, אומצה תנוחת לידה זו וצברה פופולאריות גדולה.

שיכוך הכאבים בזמן הלידה הוא שהפך את היולדת לפאסיבית והעביר את השליטה בלידה מידי היולדת (שלא יכלה להרגיש דבר ולכן לא יכלה לומר מהי התנוחה המועדפת עליה) לצוות הרפואי. המיילדת, שתפקידה היה לעזור ליולדת לעבור את הקשיים הכרוכים בתהליך, בעצם כבר הייתה הרבה פחות רלוונטית.

אז מה בעצם הבעיה? כאב הלידה הוא דבר מפחיד, בכך אין ספק. למה לא להרדים או לטשטש את היולדת?

הבעיה היא ששיכוך כאב הלידה ובעקבותיו שינוי תנוחת הלידה גרם לבעיות רבות. למשל השימוש במשככי כאבים בעת צירי הלידה מחייב ניטור רציף של היולדת בשעת הלידה, כתוצאה מכך היא מבלה את רוב הזמן על הגב. תנוחה זו הוכחה כגורמת למצוקה עוברית. מצב של מצוקה עוברית הוא מצב מלחיץ מאוד המסתיים פעמים רבות בניתוח קיסרי. בנוסף התנוחה והפאסיביות של היולדת לאחר מתן משכך כאבים כגון אפידורל יצר שינוי במנח התינוק ופעמים רבות הוא עובר למנח לא אידיאלי ללידה ולכן מעכב את הלידה או גורם לצורך בוואקום ליציאה של התינוק.

בספר "לידה פעילה" טוענת בלאסקאס כי כאשר מאפשרים לנשים למצוא את תנוחת הלידה הנכונה להן מאפשרים להן לעבור ממצב של מטופלות סבילות ליולדות פעילות. זוהי גישה שונה במהותה מן הגישה הרפואית להיריון ולידה. גישה שאינה רואה בהיריון מחלה ובלידה אירוע רפואי. היחס לאישה היולדת פעמים רבות הוא כאל שק שיש לרוקן אותו מתוכנו ולא כאל אישה, יצור אנושי, הנמצאת באחד הרגעים המופלאים של חייה.  גישה זו בעצם מעלה למודעות האישה ההרה מספר דברים חשובים:

  • לכל אישה יש אינסטינקט טבעי בזמן הלידה וגישה זו מעודדת את האשה להשתמש בו. להיות קשובה לעצמה ולהנחות את מהלך הלידה.
  •  הצורך לדאוג לאווירה מתאימה ללידה, אוירה אינטימית, בטוחה ונעימה (כיון שקשה מאוד לקדם תהליך כמו לידה ללא אינטימיות), במקום ללדת בחדר שנראה כחדר ניתוח..
  • להכין "תוכנית לידה" המפרטת את הרצונות, הבקשות וההעדפות של היולדת במהלך הלידה, יציאת התינוק ולאחר הלידה.

בזמן מהלך הצירים והלידה עצמה, מדגישה שיטת לידה פעילה שימוש בתנוחות המאונכות לקרקע בזמן דחיפת התינוק מטה בתעלת הלידה – עד הגעת הראש אל פתח הנרתיק. השימוש בתנוחות מאונכות  בזמן הצירים והלידה מעודד זרימת דם טובה יותר אל השיליה והתינוק ומאפשר לתינוק להתקדם באופן הטוב ביותר במורד תעלת הלידה. בנוסף תנוחות זקופות בעת הלידה מגדיל בשליש את נפח חלל האגן, יחסית לנפחו בעת לידה פסיבית.

הקשר בין לידה פעילה והיפנובירתינג: לכאורה נראה שמדובר בגישות הפוכות. לידה פעילה מעודדת את היולדת להיות בתנועה בעוד גישת ההיפנובירתינג מעודדת את האישה "לא לעשות כלום, לשים את השכל בצד ולתת לגוף ולתינוק לעשות את מה שהם יודעים לעשות". אבל יש נקודות השקה רבות בין שתי הגישות. שתי הגישות דוגלות בחופש פעולה ליולדת ובשימוש באינטואיציה בשעת הלידה. אם יורשה לי לצטט את ג'נט באלסקאס שהיא מדריכת היפנובירתינג בעצמה, אותה פגשתי בקורס מדריכות של מרכז היפנובירתינג האמריקאי, תפקיד "לידה פעילה" היה להרים את היולדות מהמקום הפאסיבי מאוד שהיו בו בזמן הלידה, וההיפנובירתינג הוא הצעד הבא קדימה בהתפתחות הלידה הטבעית (The next generation)-  לא רק להיות נוכחות בלידה אלא גם מחוברות פנימה ע"י האינטואיציה, לתת לאינטואיציה להוביל אותנו לתנוחת הלידה הנכונה, לתנועתיות הנכונה לנו, לצרכים שיש לכל אישה (והם יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה).