סיפור הלידה של אביתר-לידה שניה - פשוט ללדת

חזרה לכל הסיפורים

08.10.11 7:29

אני רושמת כשאהובי הקטן יונק עלי…

אביתר היה אמור להוולד בזירוז, כמו אח שלו, שגיא. אבל הפעם, הסכימו שאסחוב עד שבוע 40 ולא 39, לכן מאוד התאמצתי שיצא באופן טבעי ושהצירים יתחילו לפני.

 

עשיתי זירוז באמצעות דיקור אצל נאהד ליאון ושיאצו אצל שרון קמחי.  הרבה סקס, חריף, חצילים, כל מה שאמור לזרז.. ביום חמישי עשיתי את הזירוז עם שרון, והיא אמרה לי שתוך 24 שעות אמור לזוז שם משהו.. חשבתי חיובי כל הזמן, דיברתי אליו אמרי לו שאנחנו מחכים לו ורוצים שיצא.

 

בערב יום כיפור, שישי בבוקר, הלכנו כל המשפחה, שביט שגיא ואני לים, עשיתי הליכה על החול החם למשך חצי שעה והתחלתי להרגיש צירונים קלילים, אכלנו צהרים אצל הורים שלי, חזרנו הביתה שגיא נרדם ואנחנו שוב עושים סקס לפוש אחרון… ולישון צהרים כולנו, המשכתי לנשום, והלכתי לישון.

 

כשנכנס כיפור, אחה"צ הסתובבנו עם שגיא ולקראת הערב, העברנו אותו להורים שלי, אני הולכת לי לאט לאט ומרגישה שמשהו מתפתח וההתרגשות רבה וגדלה.

 

חוזרים הביתה, מתלבטים מה לעשות, כל הזמן אנחנו בקשר עם רונית, הדולה שלנו, החלטתי ללכת לישון מוקדם יחסית לנסות לאגור כוחות, לא רציתי לבוא עייפה ללידה כמו פעם קודמת. חצי נרדמת חצי לא, מרגישה יותר ויותר את הצירים, כל הזמן נושמת נשימות של היפנו..

לקראת 23:30 החלטנו להתארגן ולעלות לבי"ח. ביררתי עם בי"ח כרמל מה המצב שם מבחינת לחץ של יולדות, ונאמר שיש יולדת אחת וחדר הלידה הטבעי פנוי . כבר אנחנו שמחים ומאושרים.

 

מארגנים דברים אחרונים, קובעים עם ההורים של שביט שיבואו אלינו מתי שיתאים להם לחילופי משמרת עם שגיא.

ויוצאים לדרך, כמו ששביט אמר יוצאים ברגל ימין.

 

שביט הכין שלטים "יולדת באוטו", היינו בלחץ שיזרקו עלינו אבנים.. נוסעים בכיפור, הנסיעה בקריות עברה בסדר רק למעלה בזיו התקהלות גדולה וגם בחורב בחיפה היתה התקהלות אבל הקטע המטורף שאחד הנערים ראה מה שרשום על השלט והתחיל למחוא כפיים וכולם הצטרפו זה היה פשוט קורע, התחלה משעשעת ללידה.

 

עשיתי מוניטור, היו צירים לא סדירים ואחכ הרופא שבדק אותי,אמר שיש לי פתיחה של 1.5 ובמצב רגיל היה שולח אותי הביתה אבל בגלל כיפור הוא ממליץ שנשאר במחלקת הריון בסיכון ובבוקר נראה מה מתפתח, לטענתו אני ממש לא קרובה להתחלת לידה.

 

רונית הגיעה, התלבטנו איתה, הייתי קצת מבאוסה, אבל לא התרגשתי מידי, החלטתי לחשוב חיובי ולהשאר בביח, רונית עושה לי רפלקסולוגיה ומשאירה לי שמן תפוז ובד להריח לעזור לפתיחה, היא נשלחה הביתה לנוח, אני נכנסתי למיטה של היי ריסק בין 2 הריוניות, ושביט הלך לישון באוטו. שמעתי את קבצי האודיו שקבלנו בקורס שוב ושוב, נשמתי עם כל ציר הרחתי את שמן התפוז וקיוויתי לטוב, לא הצלחתי לנוח, אחרי שעה וחצי קראתי לשביט וביקשתי מוניטור נוסף שהראה צירים סדירים יותר והועברתי לחדר לידה לעוד בדיקה. המיילדת מזל, שהיא מאוד נחמדה, ראתה שיש לי פתיחה של 3, הציעה חוקן והפעם דווקא החלטתי לזרום.

 

משם עברתי לחדר לידה טבעי בשעה 4:30, גם רונית הגיעה, לקראת 5.  גם אירה עברה להגיד שלום עם קריאות עידוד קולניות : "אז יש לנו לידה היום.." התאפקתי להגיד לה שפה זה מגרש כדורגל לא צריך להריע.. שמנו מוזיקה הודית נעימה ברקע, והחלטתי להתמקם על המיטה, ב45 מעלות ולנשום, הייתי מחוברת למוניטור והיה לי נוח, כל ציר אני נושמת ושביט מדבר איתי ומחזק אותי, רונית מזכירה לי לנשום שניהם מלטפים אותי ואני מרגישה מאוד נינוחה ושקטה, בכל ציר לוקחת נשיקות עמוקות ועוברת ככה ציר ציר ברגוע וחיובי. הסתכלתי על השעון ואמרתי לעצמי בלב עד 8 את יולדת, רונית נתנה לי כיסוי לעיניים ואני נחה בין ציר לציר.

אחרי שעה וחצי ביקשתי לקרוא למיילדת לבקש לרדת מהמיטה לעשות מקלחת, היא מחברת אותי שוב למוניטור, ואז מאפשרת לי לרדת למטה למקלחת. אני ושביט נכנסים לשם, רונית הלכה לאכול, ואנחנו באינטימיות שלנו במקלחת מאוד נעים לי עם המים, אני נושמת וזזה והמים מקלים.

 

אחרי 15 דקות הרגשתי שאני רוצה לחזור לתנוחה של שכיבה, התלבשתי בחצאית שלי וגופיה, ביקשתי לבדוק שוב מה המצב של הפתיחה כי הרגשתי התקדמות השעה כבר 6:50, המיילדת בודקת, יש פתיחה של 5.5 מציעה לפקוע מי שפיר שיכול לעזור להתקדמות כי מרגישים את שלפוחית מי השפיר. רונית חוזרת ומזכירה לנו לגבי פקיעת מי שפיר- יתרונות וחסרונות, ואנחנו מחכים עם ההחלטה. אני מרגישה שהצירים נעשים תכופים יותר וכואב, אפילו לרגע עלו מחשבות מחלישות אולי אני אפסיק עם זה ופשוט אקח אפידורל כי אני מפחדת והחלטתי שאני מסוגלת ומוקפת באהבה ותמיכה ונמשיך הלאה כי אני רוצה תיקון ויש לי את היכולת.

 

ב7 יש חילופי משמרת, אני מכירה את צוות המיילדות החדש, הצירים נעשים ממש תכופים, נוח לי בישיבה. אני מתחילה לנהום, משהו חייתי אצלי, עד עכשיו כל ציר העברתי עם נשימות שקטות ועכשיו אני חייבת לנהום בציר ומשחררת ככה את הכל, רונית מזכירה לי לנהום ולנשום למטה, להוציא אותו. רונית ושביט עושים לי עיסוי כל אחד ביד אחת, שביט מתבונן מה רונית עושה ומחקה אותה וזה נהדר לי.

 

אני מרגישה שהוא כבר ממש שם, למטה שהוא יוצא, קוראים למיילדת, בודקת ואומרת שיש פתיחה של 8 היא מציעה פקיעת מים, אני מסכימה,ישר אחכ אני מתעקשת ואומרת שהוא יוצא, היא ניגשת לבדוק ונדהמת אומרת רואים את הראש, ביד אחת היא מחזיקה את פתח הנרתיק ובשניה לפתוח את הערכה הסטרילית, שביט מעביר לה את הכפפות אני מרגישה לחץ ומנסה לא ללחוץ חושבת על רפלקס הפליטה ושאני רוצה לנשום אותו החוצה, כמו שלמדנו בקורס. אני צועקת הוא יוצא!!! ולא יכולה לעצור את עצמי מרגישה לחץ והראש מבצבץ, רונית מציעה לגעת אני נוגעת והמחשבות מעורפלות לא מאמינה שזהו, זה קורה עכשיו!!! אני מתחילה לשאוג, לא לצרוח.. סוג של שאגה אדירה, 2 לחיצות.. אחת הראש יצא ולחיצה שניה, אני מרגישה אותו מסתובב לי בתוך התעלה והוא נפלט החוצה לגמרי השעה 7:28.

 

כולם בשוק כולל אותי, איך הוא יצא ככה?!  ישר הוא עובר אלי, אני כולי רועדת הוא בוכה, שביט המדהים הזה שם לי ברקע את השיר של רוני דלומי "תן" שהמילים שלו ליוו אותי בחודש האחרון וחיזקו אותי כל יום אנחנו :

 

"תן לי מחר בו אוכל שוב להחזיר על הזמן,

שהיה בי סגור

תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל,

תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור"

 

כולנו מתרגשים. מחכים עד שהדם יפסיק לזרום בחבל הטבור, אני מחבקת אותו ומנשקת שביט מאוד מתרגש, כולם באווירה עדין של "לא קולטים" איך הכל קרה כ"כ מהר.. שביט חותך את חבל הטבור ואביתר נשאר עלי. יש לי קרע אחד שצריך לתפור.

ככה היינו, למשך שעה וחצי בערך, הוא התחיל לינוק והיה מתוק כ"כ, אנחנו אוכלים את הלזניה והפשטידה שהכנתי יום לפני, מציעים לצוות.

לאט לאט אנחנו מעכלים הכל. ואז המיילדת באה ואומרת יש בשורות לא משהו, שאין מקום ביולדות ואני אאלץ לשהות במחלקת נשים, שזה קומה 7 והיולדות והתינוקיה בקומה 2.. ואין לי ביות מלא. לקחתי את זה בסבבה מתוך ידיעה שתהיה לי עוד סיבה למה אני חייבת לעוף עוד היום בהקדם.

 

שביט הלך עם אביתר לתינוקיה לבדיקות, מוכן לקראת "מאבק" מול הצוות שם- לא מוכן לעזוב אותו… אחרי חצי שעה המיילדת באה, אומרת לי ששביט נלחם כמו אריה מול הצוות אני מחייכת וגם היא.

 

אני עולה למחלקה של נשים, נתתי שתן עוד בהתאוששות שזה משמח את הצוות ומאפשר לי לרדת מהמיטה בנשים, אני מבקשת לאכול וללכת להתקלח כולם בשוק ממני, שאני יורדת מהמיטה אחרי שעתיים ונראית סבבה.

 

התקלחתי ורציתי ישר לרוץ לשביט ואביתר, אבל יש סיבוב רופאים וזה חשוב לי לחכות כדי להשתחרר משם. מגיעים הרופאים אחרי חצי שעה, מסבירים לי את הסיכונים אני מתעקשת ומקבלת אישור לשחרור מוקדם.

 

יורדת לתינוקיה, לוקחת את שביט ואביתר ומתיישבים בחוסר ברירה בחדר הנקה, כדי לחכות עם אישור שחרור מהתינוקיה. אביתר עבר בדיקה שצריך לקבל תשובות ובגלל זה מתעכבים.

 

נאמר לנו שהתשובות יגיעו עד 15:00 והשעה היתה 11:30 אז ממתינים. בינתיים כל היולדות והאבות מסתכלים עלינו בפליאה איך אנחנו ככה וילדתי לפני 3 שעות.

גם לאה, האחראית המקסימה בתינוקיה באה לראות מי זאת האישה ש"אילפה" את בעלה שיהיה ככה אסרטיבי.

 

כל הזמן אנחנו מאוד נעימים ומשועשעים עם הצוות, אני מניקה את אביתר אנחנו תשושים כבר ולא נעים ונוח לשבת בחדר הנקה אבל אין ברירה.. ב15 לא מגיעות התוצאות, המשמרת מתחלפת אנחנו כבר מתחילים להיות מיואשים, אין חדרים ואנחנו מסתובבים לנו.

 

לקראת 17:30 הגיעו התוצאות, קוראים לרופאה, הכל תקין, היא בודקת את אביתר לטענתה הוא אדום מידי וחוששת לריבוי כדוריות דם, הוא עובר בדיקה בעקב, אני מבקשת להניק אותו תוך כדי. אח"כ הרופאה פתאום אומרת אני לא רואה שהוא עשה קקי או פיפי. אז הוא טוענת שלא נוכל להשתחרר בלי צואה אחת. אני כבר מתחילה לבכות אבל משלימה עם המצב, מצאו לנו חדר קטן ומסכן עם עוד מישהו, עברנו לשם, אכלנו ארוחת ערב ואמרתי לשביט בוא נבדוק, אולי הוא עשה קקי-ו… הפתעה! קקי!!!! משם לתנוקיה להשתחרר והביתה!

 

יצאנו מביה"ח בשעה 18:30, 11 שעות אחרי שילדתי.

 

בבית שגיא מקבל אותו בשמחה חיבוקים ונישוקים קורא לו תינוק תינוק.. רוצה גם ציצי ומתרגש כשאביתר יונק.

ואנחנו מתחילים את הכניסה לחיים החדשים שלנו, כמשפחה מורחבת, הורים לשנים, שגיא אח בכור, אביתר אח קטן…

 

ומתרגשים מאוד!

 

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא