סיפור הלידה של ברק - פשוט ללדת

סיפור הלידה של ברק  4.5.12

 אחרי הלידה הראשונה בה רציתי ללדת טבעי ולא הצלחתי, אמרתי לעצמי בפעם הבאה אנסה שוב, אבל לא ידעתי מה לשנות כדי להצליח יותר. שמעתי מחברה שאחותה ילדה טבעי ובקלות בשיטת ההיפנוברת'ינג כבר בלידה הראשונה. ככל ששמעתי על השיטה יותר הבנתי שמצאתי מה שחיפשתי. כיוון שזו הייתה לידה שניה קבלתי תגובות "את הולכת לקורס הכנה ללידה?!" ומצאתי את עצמי מתנצלת ומסבירה שזה קורס שונה משאר הקורסים. אני ממליצה בחום. הקורס אפשר לי לעבד את חוויות הלידה הקודמת ולהתכונן בצורה מתוקנת ללידה הבאה. אחרי כל מפגש הרגשתי שעברתי תהליך פסיכולוגי בדרך להגשמת היעד ללידה טבעית, קלה ונעימה וזו אחת המסקנות החשובות של הקורס, שלידה היא גם תהליך נפשי וצריך להבין ולהתכונן לזה. מעבר לזה טכניקת הנשימות היתה מועילה מאוד בלידה.

 גם המשפטים המחזקים והדיסק עזרו לי מאוד. בקשתי מרבקה מדריכת הקורס שתהיה גם הדולה שלי בלידה ולמזלי היא הייתה פנויה. אני מודה לה מעומק ליבי על העזרה, התמיכה, העדינות והרגישות שגלתה במשך כל הלידה וגם על ההכנה לקראת הלידה במפגשים אישיים. ללא ספק העזרה הייתה משמעותית לחווית הלידה החיובית שלי.

 ועכשיו ללידה עצמה. הייתי בטוחה שיש לי עוד שבוע עד ללידה והצירים שהתחילו לפנות בוקר תפסו אותי לא מוכנה. זה התחיל כאי נוחות לשכב במיטה ולהמשיך לישון. הלכתי לשירותים וחזרתי לישון לזמן קצר אבל שוב אי נוחות. החלטתי לקום, זה היה בסביבות ארבע בבוקר.

ראיתי תוכנית כשבמהלכה אני קולטת שזה למעשה צירים. הריפרופים בגב התחתון התחילו להתחזק ולהתגבר בתדירות. כשהערתי את בעלי בשש וחצי הודעתי לו ברוגע שזה התחיל. בקורס הבנתי שאחד הדברים הכי חשובים זה להשאר רגועה על מנת לעבור את הצירים בצורה טובה, לכן החלטתי שהפעם על מנת להשאר רגועה לא אתזמן את הצירים ופשוט אמשיך בשגרת חיי.

הייתי עסוקה בלהכין תוכנית לידה תוך כדי הצירים, כי כמו שאמרתי חשבתי שאלד רק בעוד שבוע ושיש לי המון זמן… ואח"כ בלהכין את התיק לבי"ח. בשמונה בעלי שם לב שהצירים מתגברים והציע שנתקשר לדולה. בעלי תמך בי בנשימות ולכן לא ראיתי צורך כבר להתקשר אבל אחרי מספר דקות הבנתי שהוא צודק. רבקה אמרה שהיא נכנסת ללמד ותסיים בעשר וחצי ואם יש שינוי שאתקשר והיא תגיע.

בעשר בערך נהיה אינטנסיבי למדי ובאחת עשרה רבקה הגיעה. כל הזמן הזה נשמתי את הנשימות שתרגלנו בקורס והן היו מאוד יעילות, למעשה עד שלב הדחיפות נשמתי כך. רבקה עסתה לי את הגב התחתון בזמן הצירים והשכיבה אותי במיטה בכדי לעבור את הצירים ברוגע בשכיבה תוך כדי עיסויים. רבקה כל הזמן עודדה אותי וזה חיזק אותי מאוד. היא שאלה מתי את רוצה לנסוע לבית החולים. עניתי לא יודעת שהיא תחליט. והיא החליטה שעכשיו. אז התארגנו לצאת.

לי אישית היציאה לבי"ח קשה מנטלית ופיזית. לעזוב את החממה של הבית והצירים היו מספיק חזקים כך שהיה קשה לשבת באוטו אבל המשכתי לנשום וזה החזיק אותי. שמרתי על קור רוח. כשנכנסנו למיון בשתיים עשרה בצהרים רצו לבדוק אותי ולחבר למוניטור.

אני נעמדתי על המיטה כי רציתי להמשיך את קבלת הצירים ברוגע ואת הנשימות. אחרי שבדקו פתיחה והכריזו 6 ס"מ, ירדו לי מים מקוניאלים, החלטתי שאני לא נשברת. רצו לחבר אותי  למוניטור ואני לא יודעת מאיפה זה בא אבל אמרתי אני יולדת! הרשו לי ללכת ישר לחדר לידה אבל לא טבעי בגלל ירידת המים המקוניאלים. אחרי שניים שלושה צירים הגעתי לחדר הלידה ושוב בדקו אותי, כבר הייתי בפתיחה של 8 ס"מ. כלומר תוך מספר דקות.

אני זוכרת שכאשר נכנסתי לחדר שאלתי את הדולה איך אני אלד פה טבעי ומה לעשות. אז היא עזרה לי להתמקם בכריעה על המיטה. זה היה המנח הנוח ביותר מבחינתי לעבור את הצירים. תוך זמן קצר הרגשתי לחץ. המיילדת מתריעה בפני לא ללחוץ לא ללחוץ ומנסה להשכיב אותי בכוח למיטה. אני אומרת אני רוצה ללדת בעמידה. המיילדת בנחרצות אי אפשר, אין דבר כזה…. לא עזר לי כלום. השכיבה אותי ותפסה לי את הרגליים. אמרתי לעצמי אין מה לעשות אצטרך ללדת טבעי בשכיבה. גם זה לא יערער אותי.

תוך מספר לחיצות התינוק היה בחוץ, ב-12:35. בדיאבד נזכרתי ששכחתי לנשום את נשימות הלחץ ופשוט צעקתי כמו שופר אבל היה בזה משהו מאוד משחרר. התינוק היה חיוני וגם אני וישר ניסיתי להניק. התקשרתי והזמנתי יועצת הנקה פרטית לחדר הלידה. המיילדת ניסתה ללחוץ לי על הבטן על מנת לעזור לשלייה לצאת. לא נתתי לה לגעת בי וסגרתי את הרגליים. מהצד זה בטח היה משעשע אבל עמדתי על שלי ובקשתי חצי שעה לתת לתהליך לקרות באופן טבעי. המיילדת הסכימה.

באמת השלייה יצאה שלמה לבד בלי התערבות חיצונית. שמחתי. נשאר רק ענין הקרעים. אני משערת שזה נגרם בגלל השכיבה. רצו לתפור אותי. בהתחלה התנגדתי, הייתה לי טראומה מהלידה הראשונה שחתכו אותי יזום בזמן הואקום.

הכאבים היו כאבי תופת וההחלמה איטית מאוד. בסוף התרצתי, תפרו ולהפתעתי הרבה הכאבים היו נסבלים בהחלט על גבול החלשים וגם הריפוי מהיר. דימום מועט. הכל היה נפלא. הייתי עם ברק בביות מלא מהרגע הראשון וזה היה מפעים.

בגלל הלידה המדהימה היה לי כוח והיה שקט מסביב בלי הפרעות. פשוט יכולתי להתאהב בתינוק מהתחלה.

הייתי גאה בעצמי, עשיתי זאת כמו שרציתי.

והודתי לבורא עולם שהיה שם לצידי וסובב את העניינים כך שמאמציי ותפילותיי ישאו פרי.

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא