סיפור הלידה של נטלי - פשוט ללדת
אלה הרנוי, 15.6.15

אלה שלנו,

לאחר שבשבוע 38 התגלתה לה סוכרת הריון, נשלחנו לזרוז ביום רביעי 10.6, ערב לפני הלכנו יחד לגבעות בניסיון להרגע ולהתכונן.
כשהגענו לאיכילוב עברתי בדיקת מוניטור והערכת משקל (אצל אישה מקסימה בשם לילי מחופית) שהרגיעה אותנו ואמרה שאת בכלל לא כזאת גדולה (הערכת משקל אחרונה אצל ד"ר בלהסן הראתה 3700 וריבוי מי שפיר) ושאין ריבוי מי שפיר, נשלחנו הביתה עם הוראה לנסות לאזן את הסוכרת ע"י תזונה ולחזור בעוד 5 ימים אם לא נלד כדי שיזרזו אותך החוצה.

מיד נסענו להום-גליל לקנות קאולוגל (ולסביך בפרישמן), בערב קיבלתי יעוץ תזונתי מהילה אלון (המהממת) ולמחרת כבר הייתי אצל טניה לדיקור.

את הימים שלפני הלידה ביליתי במחשבות, דאגות, נסיון להרגיע את עצמי ולקבל את העובדה שיש סיכוי שלא תהיה לידה טבעית.
ביום ראשון הגיע רוני (רונצ') המקסימה ונתנה לי טיפול מהסרטים שכלל דיקור,מוקסות ומסאז'.
ב22:30 בלילה התקלחתי, נכנסתי לחדר השינה שלנו, כיביתי את כל האורות ודיברתי איתך.
אמרתי לך שאם לא תצאי בעצמך בקרוב יאלצו לזרז אותך ואם אני חושבת שאני מכירה אותך, את בטח ממש לא מעוניינת בזה…
אחר כך ישנתי קצת ובשאר הלילה הייתי ערה, עם המחשבות.
באיזשהו שלה התחלתי לראות פרקים של "מד-מן" בסלון, בשעה 5:20 הרגשתי "פאק" ולאחר מכן שפריץ.
רצתי מהר לשירותים, בדרך הערתי את תום, התחתונים נרטבו לחלוטין ועל הרצפה בשירותים היתה שלולית קטנה.
לא היה לי ברור אם זה מי שפיר או הפקק אבל היה ברור שמשהו התחיל.
כשניגבתי את ההפרשה זיהיתי קצת דימום והחלטתי לא לקחת סיכון ושאנחנו נוסעים לאיכילוב.
בשעה 7:00 כבר היינו במיון יולדות, עשו לי מוניטור ובדיקת רופא שקבע כי יש חשד לירידת מים ופתיחה של 1 וחצי.

סביבות השעה 11:00 אושפזתי במחלקה המבאסת "טרום לידה", עם הזהרות: אם לא אלד תוך 14 שעות אתחיל לקבל אנטיביוטיקה לוריד ואם תוך 24 שעות לא תהיה פתיחה של 3 לפחות, יזרזו אותי.

התקשרתי לרוני לשאול אם היא יכולה לבוא לעזור לי לזרז את הלידה באופן טבעי, והיא אמרה שתגיע בסביבות 13:30.
בשעה 12:00 ישבנו לאכול שם ארוחת צהריים והתחלתי לתזמן צירים וראיתי שכל 4-6 דקות יש ציר של לפחות דקה, שמחתי:) ידעתי שבכל מקרה זה השלב שהיית יוצאת מהבית לבית החולים.

סביבות השעה 13:00 חיברו אותי למוניטור, בשעה הראשונה לא היו האצות דופק בכלל (כי ישנת כנראה), ואז רוני הגיעה וחיכתה שינתקו אותי מהמוניטור כדי לדקר אותי.
לאחר שעה הגיעה רופאה והעירה אותך, ואז הייתי מחוברת עוד שעה וחצי כי היו רק האצות דופק ולא הצליחו לקבל "בייס-ליין" (שטויות…).
אז רוני הסתפקה בקצת ביו-אנרגיה ונאלצה ללכת סביבות 15:00.

תום יצא לנשום קצת אוויר ואני שמתי אזניות עם "All things must pass" של ג'ורג' האריסון, כדי להירגע ולהזכיר לעצמי שלא אהיה במחלקה הזו לנצח, גם זה יחלוף.
ניסיתי לנשום כפי שלמדנו בקורס "היפנוברת'ינג" וממש להביא אלי את הצירים כדי שאלד לפני שכל האיומים מתחילים.

בשיר השני באלבום כבר היה לי ציר ממש חזק וכבר מאוד כאב לי הגב אז התקשרתי לתום ואמרתי לו שכואב לי וכדאי שיבוא להיות איתי.
בינתיים הגיעה אחות וביקשתי ממנה ללכת לשירותים והיא ניתקה אותי מהמוניטור.

הלכתי לשירותים והרגשתי שאם אני עושה פיפי או קקי אני יולדת, פתחתי את הדלת וצעקתי לתום "דב, תקרא לאחות".

הגיעה אחות והשכיבה אותי על המיטה, בדקה אותי והחליטה לקרוא לאחות האחראית (איילת), איילת גם בדקה אותי ואגינלית ולא הצליחה לקבל החלטה חד משמעית.
הגיעה רופאה צעירה וחמודה, בדקה אותי ואגינלית, ואמרה" איזה לידה זו שלך?ראשונה? מה את יושבת פה בשקט? את בפתיחה 8!" וכנראה פקעה לי את מי השפיר, ואז הבנתי איך זה שיורדים המים.

הייתי שמחה ובשוק וכבר התחילו כאבים.

הביאו אלונקה והטיסו אותי לחדר לידה, אני זוכרת שכל הזמן הסתכלתי אחורה לראות שתום מסתדר עם כל התיקים ושלא שכחנו שום דבר במחלקה. ואכן, התמונה שאני זוכרת היא את תום רץ עם תיק בכל יד ואחד על הגב.

בינתיים הוא גם התקשר לניבה ולאמא שלי.
ב16:15 נכנסנו לחדר לידה 3.
המיילדת שלנו, אורית, קיבלה טלפון מניבה להתייחס אלינו יפה.
היא שאלה אותי אם אני רוצה אפידורל או חוקן והתשובה לשניהם היתה "לא".
אני התפשטתי, תום החליף לבגד ים ונכנסנו למקלחת, אורית הדליקה לנו נורה אדומה ומחממת וביקשתי לכבות את שאר האורות.
אורית הכניסה לנו כדור פיזיו מכוסה בסדין והעברנו במקלחת בערך חצי שעה להערכתי.
תום נגע בי, ליטף ועשה מסאז' ובאמת כל פעם שהיה ציר נזכרתי שכל ציר מקרב אותי ללידה ולמפגש עם התינוקת וגם- שהוא, כמו הכל, חולף.

באיזשהו שלב רציתי לצאת מהמקלחת, התעטפתי בחלוק ויצאנו לחדר לידה.
בשלב הזה הצירים כבר היו ממש חזקים, והיה נדמה שהכל ציר אחד גדול שכואב מאוד ואז כואב פחות, העברתי את השעות הבאות בעמידה, והליכה קדימה ואחורה, בצירים הכואבים נשענתי על המיטה או על השיש שהיה שם והרגשתי שלא משנה מה אני עושה- לא נוח לי וכואב לי, מאוד.

השתמשתי בקול שלי, התחלתי נמוך ועליתי גבוה ככל שכאב יותר.
בשלב הזה ביקשתי מתום שלא יגע בי אבל שיזכיר לי כל פעם שזה עובר, שזה חולף, הוא היה נהדר וחיזק אותי מאוד. אני זוכרת שאמר הרבה: "את אלופה, את מדהימה, את עושה את זה".

אני זוכרת שהסתכלתי הרבה על השעון וניסיתי לתכנן עד איזה שעה אני נמצאת בחדר הזה, לא רציתי שזה ייקח הרבה זמן.
לאט לאט היתה לי פחות אנרגיה ונשכבתי על המיטה על הצד והרגשתי שהגיעו צירי הלחץ.
תמיד דמיינתי את עצמי יולדת בעמידת 6 אבל כבר לא היה לי כוח ואחרי כמה צירי לחץ על הצד, הקשבתי לאורית ונשכבתי על הגב.
אורית שאלה אם אני מסכימה שיכנס רופא מתמחה והסכמתי אבל אמרתי שאם ארגיש לא בנח אבקש שהוא יצא.
הוא היה בחור מקסים חובש כיפה, אני הייתי ערומה לחלוטין עם מוניטור לגופי:)

היא הוציאה את הרגליות וכל ציר- תום החזיק רגל אחת, המתמחה החזיק רגל שניה ואורית שפכה שמן שקדים על הפירינאום ומתחה אותו.
אני ממש זוכרת ש"תפעלתי" את הצוות, בתחילת כל ציר אמרתי להם "קדימה חבר'ה עכשיו אנחנו מוציאים אותה".
תום אומר שהצוות שם היה בשוק ממני, ואני זוכרת שכל פעם נכנס מישהו לחדר ואורית אמרה להם: "תראו איזה מדהימה לידה ראשונה בלי אפידורל".

אחרי זמן מה עם צירי לחץ, אורית נראתה שהיא כבר רוצה להתקדם ואמרה לי שהיא כנראה תצטרך לעשות חתך, ביקשתי שלא תעשה, שתיתן לי לנסות לבד.

אני גם זוכרת שניסיתי להבין מה האג'נדה שלה וביקשתי שלא תכריח אותי ללחוץ ולדחוף, ואמרתי לה שלמדנו שיטה אחרת, אני חושבת שבסך הכל היא דיי התחשבה בזה בהתחלה עד שלא היתה ממש התקדמות ואז היא פחות או יותר "תפסה פיקוד".
הראש כבר היה ממש מורגש, הרגשתי אותו עם האצבעות שלי.

ציר אחד לפני האחרון היא אמרה שיש האטות דופק ושצריך לחתוך אז ביקשתי שתעשה חתך קטן, היא נתנה לי זריקת הרדמה מקומית וחתכה, את זה אני לא ממש זוכרת אבל תום אומר שנתתי צרחה חזקה מאוד ואז…

אלה יצאה!

הראש יצא ואני זוכרת שהיא אמרה לי לא לדחוף אלא לנשום, ועשיתי את זה.
הרגשתי את הגוף הקטן שלך מחליק החוצה ושמעתי את אורית אומרת שחבל הטבור סביב הגוף והצוואר וקצת נלחצתי, שאלתי "הכל בסדר?" אבל אז שמעתי אותך בוכה ושמו אותך עלי ומיד דיברתי אליך והסתכלת אליי ועליי:)
תום ואני ליטפנו אותי ונגענו בך ואני זוכרת שכל כך שמחתי לראות אותך סוף סוף.
דיברנו אליך ושרנו לך לפי המנגינה של "אחותי הקטנה"- "קוראים לך אלה, אלה , אלה , אלה, את מתוק'לה אלה אלה אלה…".

 המשך…

מכיוון שלא "בכית מספיק" וחום הגוף היה קצת נמוך, שמו על אלה סדין חם ואני שאלתי אם לתת לה ציצי.
אבל התשובה היתה שאם לא תבכה יותר אז רופא ילדים יקח אותה לבדיקה, לצערנו הרב, זה מה שקרה.
תום הלך עם אלה לתינוקיה שם חיברו אותה למוניטור ביד ימין ופתחו לך וריד ביד שמאל:(
היו דיברים על סטורציה, מדדי סוכר נמוכים בדם שבעקבותם היא קיבלה קצת פורמולה ואני נשארתי בחדר לידה, ברעידות ברגליים ותחושת סיפוק אדירה.

תום שלח לי תמונות של אלה מהתינוקיה ואני ישבתי והתמוגגתי.
נכנסה רופאה לתפור את החתך ולאחר מכן, נכנסה מיילדת מקסימה שהלבישה אותי בכותונת ושמה לי שמיכה כי ממש רעדתי מקור.
דיברתי עם אמא שלי, אמרתי לה לאסוף את שושי ולבוא.
לאחר מכן התקשרתי לפרזיטוק, סיפרתי להם שילדתי ונרדמתי…

באיזשהו שלב נכנסו לחדר אמא ושושי: "היא ישנה". התעוררתי, קצת לאחר מכן נכנסה המיילדת אורית ועזרה לי להגיע למקלחת, אמא שלי עזרה לי להתקלח והרגשתי שאני עומדת להתעלף אז אמא קראה לאורית והן עזרו לי לצאת מהמקלחת, להתיישב, להתנגב ולהתלבש בכותונת ביה"ח.
הגיע סניטר, העלו אותי למיטה וגילגלו אותי למחלקת יולדות א' חדר 16.

אמא ושושי ישבו איתי קצת, תום הגיע ומהרגע הזה אני לא זוכרת את הסדר של הדברים אבל זה פחות או יותר:
נחתי ממש קצת והלכתי עם תום לראות את אלה בתינוקיה, היה לי מאוד קשה לעמוד וכאב לי בתפרים.
המוניטור שלה כל הזמן ציפצף והרגשתי שאם אני אגע בה זה יעזור לה להסדיר את הנשימה אבל זה היה בלתי אפשרי לעמוד…
במהלך הלילה הראשון הנקתי אותה קצת ונתנו לה קצת פורמולה בהנחיית הרופאים והאחיות.

בלילה השני (תום הלך לישון בבית) הייתי עם אלה בחדר ההנקה מ00:00 עד 5:00 ולמחרת בדיקת הגלוקומטר היתה תקינה.
בימים הבאים שילבנו הנקה עם פורמולה וכל הזמן הסוכר קפץ מכאן לכאן עד שביום חמישי, לאחר 3 לילות וכשהודיעו לי שנשארים לילה נוסף, לא הסכמתי לתת יותר פורמולה והסכמתי לבדיקת סוכר כל הנקה שניה במקום כל 3 שעות.
העבירו אותנו ממחלקת יולדות לחדר המתנה וזה היה מושלם, סוף סוף- פרטיות.

תוך 24 שעות הצלחתי לאזן את הסוכר בדן ע"י הנקה בלבד, כבר קיבלנו אישור להלביש את אלה בבגדים שלה.
בדיקת צהבת הראתה מדד גבולי ונאלצנו להישאר עד 18:00 לבדיקה חוזרת.
הנקתי את אלה עור לעור מול החלון, נחנו, ישנו וב18:00 הלכנו לבדיקה ובשעה טובה שוחרנו הביתה!

תום ואני מרגישים כי אם היו נותנים לאלה להישאר עלי ולינוק, היו נפתרות בעיות הנשימה, הדם, הצהבת…
קשה מאוד להיות עקשניים בפעם הראשונה, שנינו היינו בשוק ורק רצינו שהבת שלנו תהיה בריאה.

 היפנובירת'ינג:

אני מרגישה שהטכניקה עזרה לי מאוד בהתמודדות של הכמה ימים לפני הלידה וגם בלידה עצמה, אני מרגישה שממש הבאתי אלי את הצירים והתמודדתי עם הכאב בעזרת הנשימות, אולי בגלל זה לא הרגשתי כאב עד פתיחה 8.
אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לבצע לידת היפנובירת'ניג שקטה אם היתה מיילדת אחרת או אם הייתי במקום אחר…
עד לציריי הלחץ זו בהחלט היתה לידה רגועה, אולי בגלל חבל הטבור סביב הצוואר באמת הייתי צריכה ללחוץ ולא "לנשום" אותה החוצה, אולי זה היה מסכן אותה…

אולי טוב שהקשבנו לרופאים כי הפרוטוקול הזה, בסופו של דבר, נכתב בדם ועכשיו יש לנו ילדה בריאה ומקסימה.
הרבה אולי…

 עכשיו, סיימתי לכתוב את סיפור הלידה שלי.

אלה בת 3 שבועות ויומיים, תינוקת מקסימה ובריאה, אוכלת טוב, עולה במשקל, ישנה ועושה המון המון פרצופים מצחיקים.

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא