תודה לגוף המדהים שלי - פשוט ללדת

אז אתחיל בכך שהיה לי הריון ראשון מדהים,  לידה טבעית מעולם לא היתה בתוכניות שלי. מגיל צעיר מאוד תפסתי לידה כאירוע מפחיד ומסוכן. לא היתה לי שום שאיפה לעבוראת האירוע הזה בלי משככי כאבים והתערבויות רפואיות מסיביות, ומעולם לא חשבתי שאהיה מסוגלת. השינוי בתפיסה שלי קרה כשכמה חברות שלי סיפרו לי על פשוט ללדת ועל הלידות הקלות והיפות שעברו בזכות השיטה. האפשרות שלידה יכולה להיות חוויה קלה, מעצימה ומיוחדת עבור היולדת ועבור התינוק היתה בשבילי גילוי מרעיש. לא ידעתי אם ומתי ארגיש מוכנה ללדת, אבל היה לי ברור שכאשר זה יקרה, הדבר הראשון שאעשה יהיה להירשם לקורס. אחרי כל מפגש בקורס בהנחייתה המצוינת של שרון, הרגשתי שהאופציה הטבעית הולכת ומתקרבת ושאין לי עניין בשום סוג אחר של לידה. עם סיום הקורס, וככל שתרגלתי את הנשימות והטמעתי את ההאזנה למשפטים המחזקים, השתרשה בי התחושה שאני מסוגלת. בשבוע 38 להריון, לאחר שכל הניסיונות הטבעיים להפוך את העובר מתנוחת העכוז שבה היה נכשלו, הופניתי לבית חולים מאיר להיפוך חיצוני.

זו היתה הפעם הראשונה שבה נעזרתי בבכלים של השיטה ולמדתי לסמוך על עצמי בעזרתה; הניסיון הראשון להפוך את העובר היה כואב מאוד והסתיים בכישלון. הרופא הודיע לי שאין שום סיכוי להצליח כל עוד אני לא מרפה. שמתי אוזניות והתחלתי להקשיב למשפטים המחזקים תוך כדי שאני נושמת נשימות הרפיה. כעבור דקה הרופא הכריז "הראש למטה". הפעם זה אפילו לא ממש כאב. חמישה ימים מאוחר יותר, אני מתעוררת בשש בבוקר עם טפטוף איטי אך קבוע של מי שפיר. אחרי התייעצות עם פאולה, שלמזלי הגדול ליוותה את הלידה שלי בתור דולה, החלטנו לנסוע לבית החולים. אחרי ההיפוך המוצלח היה לנו ברור שחוזרים ל"מאיר". בבית החולים בודקים ומגלים שאכן המים יורדים, אבל אין שום צירים ושום פתיחה. הרופאה מודיעה לי שאני מתאשפזת במחלקת הסיכון הגבוה ושאני חייבת לקבל פיטוצין לזירוז. אני מבטיחה לה שאחשוב על זה ומקווה שהיא תשכח ממני. לשמחתי היא אכן שוכחת. השעות עוברות. אנחנו יוצאים להליכות סביב בית החולים, אוכלים אוכל חריף, אפילו שומעים קונצרט באודיטוריום, אבל אין שום סימן לצירים. בערב המדקרת שלי באה לעשות לי דיקור זירוז. גם זה לא עוזר. בלילה היא חוזרת לדיקור נוסף, ונראה שהפעם זה עוזר. סביב חצות מתחילים לי צירים שהולכים ומתחזקים בקצב מהיר.

באחת וחצי הם כבר סדירים וסמוכים. בשתיים אני מתחילה להקיא. בשתיים וחצי פאולה מגיעה ואנחנו מועברים לחדר הלידה הטבעי – חדר מקסים ומרווח. אני מתהלכת מצד לצד, קופצת על כדור פיזיו, עוברת לכריעה ונכנסת לאמבטיה חמה. פאולה מלווה כל תנועה שלי ומקלה כל כאב בעיסוי ובעידוד בלתי פוסקים. למזלי אני מקבלת את לורן, המיילדת המקסימה והסבלנית שמאמינה בלידה טבעית. היא קוראת לי מדי פעם לבדיקת מוניטור קצרצרה, ובשאר הזמן פשוט מתבוננת מהצד ומאפשרת ללידה להתפתח בקצב שלה. שלוש שעות אחרי הכניסה לחדר הלידה, בחמש וחצי בבוקר, נולד אסא המקסים, תינוק רגוע, ערני וסקרן. להפתעתי הוא לא בוכה כשהוא יוצא לאוויר העולם. אני מגלה שזה המצב פעמים רבות אצל תינוקות פשוט ללדת. ההתאוששות של שנינו מהירה מאוד. אני מרגישה טוב, גם גופנית וגם נפשית, ותחושת ההישג ממלאת אותי שמחה והתרגשות מהסטטוס החדש שלי כאמא. אחרי כמה שעות אני מתחילה להיניק ומתאהבת באסא עד מעל לראש. אני יודעת שעשינו משהו אדיר ביחד, אני והוא, ואין לי ספק שהנס הזה הוא קצה של תהליך שהתחיל בקורס. אני אסירת תודה לנשים הנפלאות שפגשתי בדרך ושבלעדיהן כל זה לא היה מתאפשר.

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא