סיפור הלידה של מאיה - פשוט ללדת

אני דופקת פה סיפור ארוך ואמיתי מהלב כמו ששלחתי לחברה טובה בחו"ל, בלי עריכה… מקווה שזה יעשה לכן חשק.

כיבדו את כל תוכנית הלידה שלנו מההתחלה.
וטוויסט בעלילה – בנות אנחנו לביאות!!!!!!
אין עלינו!!!!!!
אתן מדהימות ויכולות!!!
זה מרגיש כמו לחצות נהר
לא יכולה להפסיק להתרגש מזה.
ביום חמישי ירד פקק הרירי בבוקר, לתוך הלילה החלו צירים קטנים לא סדירים שהראו שמשהו מתחיל להתרחש,לישון לא היתה אופציה התעוררתי כל עשר דקות לנשימות,
בשלב הזה אני והקול של שרון ניהלנו רומן רצוף. משפטים חיוביים, הרפיית הקשת, נשימות הרפייה בין הצירים, ונשימות צירים בתוך הציר.
דימום טרי בסביבות 1:00 בלילה ביום חמישי הוביל אותנו לבדיקה במיון, שם כבר נרשמנו באיכילוב, וגילינו שהפקק הרירי יוצא לפעמים לאורך כל השלב הלטנטי והכל תקין ובקרוב משהו יתרחש.  חזרנו הביתה.
כל היום היו צירים, בשישי החלו הצירים להיות יותר תכופים, לא הייתה יציבות פעם 6-5-7-4-15 דקות,
אבל הצירים התחזקו ואני כבר הייתי עייפה ולא ישנתי מליון שנה. החלטנו ב1:00 בלילה של שישי ללכת להבדק שוב.
הגענו בפתיחה 3.5 מחיקה וצוואר רחם אחורי בלה בלה  בקיצור סינית בזמן שייש לך צירים חזקים 🤣.
אחרי מוניטור 20 דקות הסתובבתי במשך שעה במיון  ותנועות בעמידה וסיבובי אגן ובום אני כבר פתיחה 5.5, מחיקה מלאה , לידה פעילה.
ואז זרקתי את הפצצה: חדר לידה טיבעי 💥!
הגיעה המיילדת, עשתה לי שוב אולטרסאונד, בדקה המוגלובין, בדיקות הריון, וgbs, ועלינו לחדר, עם צירים כל 3 דקות שאני כבר בשלב הזה עומדת למות.
עזר מאוד לצעוק בקול עמוק ונמוך, למרות שלעיתים צעקתי כמו חיה שחוטה
הפכתי בשלב הזה לחיה פשוט חיה
נכנסתי למקלחת שם בציר אחד של לחץ ירדו לי המים,
כבר הייתי בצירי לחץ ונכנסתי לגקוזי, אחרי שני צירי לחץ הראש מתחיל לזוז מפנים
השלב הזה היה ארוך, שעתיים לחיצות
בסוף כבר לא היתה לי אנרגיה ללחוץ. זה ללא ספק היה השלב המאתגר .
הכח הפנימי שייש לנו והכח שייש לאנשים להרים אותנו בזמן הזה…
ברגע אחד הבנתי הכל …הראש מתחיל לבצבץ עשו לי עיסוי והגוף כולו בשיטפון אחד הפך אותי לאמא
בשניה אחת הבנתי את כל האמהות של העולם…
לחצתי את הבת שלי החוצה, כשבנזוגי אוחז לי את הרגל מעל הראש אמא שלי מחזיקה לי את הידיים ואני מדברת לסופיה ואומרת לה שזה הסוף אנחנו עושות את זה.
המיילדת תפסה את הראש שלה ובתנועה אחת היא החליקה לי לתוך הידיים.
הסתכלתי על הבת שלי שהייתה על החזה שלי, על בנזוג שלי, בדמעות, משמאלי, עדיין מחזיק לי את הרגל,
על אמא שלי מימיני, כשאני רואה בעיניים שלה את הילדה שהייתי וכל הבחירות ההקרבות והתובנות של אמא,
וראיתי את אלוהים!!!
הכל טוב שקט מוחלט רק אני וסופיה בעולם 😍
אחרי 5 דקות יוצאת השליה
אני כבר ממש לא מקשיבה למתרחש מסביבי
אני בעולם שכולו טוב
ואז איזה אירוניה
שאריות שליה שנשארו ברחם אילצו אותי לעבור ניתוח עם הרדמת הפידורל להוצאת החלקים.
אני מתעקשת להניק את סופיה (וואו איזה אלופה היא הייתה). לפני ההרדמה מפקידה אותה בחיבוק לאבא ושלא יעזוב אותה לשניה ועוזבת לקבל את האפידורל שכל כך נמנעתי ממנו, וכל זה אפילו לא בבכי.
אני הרגשתי אותה יוצאת החוצה וזה היה כמו קסם
ושום דבר לא יהרוס לי את זה!!
יצאתי אחרי שעתיים מהתאוששות וישר המשכתי להניק
איזה אלופות אנחנו הנשים ,
זה היה מעצים ואני בהיי מאז.
האוקסיטוצין נותן את הכוח כל יום לתפקד והעיניים שלה הופכות אותי לבנאדם אחר ❤️

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא