- HypnoBirthing /
- After The Birth
After the Birth
HypnoBirthing Support
Do the HypnoBirthing approach and techniques apply to postpartum? Yes! HypnoBirthing parents always tell us that HypnoBirthing is not just for birth, it’s for life! The tools and approach learned in our classes are so helpful for keeping new parents relaxed in the early days and weeks after birth. Baby blues are less common with HypnoBirthing parents because the births themselves tend to be gentler, but also because HypnoBirthing parents have tools which they can use to calm down and allow their bodies to heal and recuperate as they get to know their new babies.
“Soft Landing” Postpartum and Breastfeeding Online Class
With all of the exhaustion and excitement of new parenting, including new responsibilities, breastfeeding and decision making, it can be so helpful to have a trusted source for information. Sharon Peled, doula and a founder of Pashut Laledet, along with Tammy Tesler, midwife and a founder of Bet-Yoldot, have created Soft Landing. This is a series of videos which touch upon all aspects of postpartum and breastfeeding; each subject is approached in a calm, clear and compassionate way. Viewers feel supported as they receive the information and advice they need, in the gentle way that these two women, who each had a HypnoBaby of their own, can provide. What we love about the Soft Landing series is that it can be watched before the birth to gain information and then easily be returned to whenever needed after the baby is born.
Material Taught in the Soft Landing Course
How to prepare for the tremendous change about to occur
What happens in the first moments after birth and in the hospital
How to create a support system that will ease my return home after giving birth.
What should (and shouldn’t) we buy
How to mend and heal stitches and tears
Everything about baby's first bath
Creating a bond with baby
What’s important when choosing a baby carrier
Abdominal massage after a cesarean section
What happens to and how to improve your digestive system after birth
Intimacy and your relationship after the birth
Depression and moodiness after birth
Breastfeeding preparation workshop and the first few hours of breastfeeding
When to contact a lactation consultant
Breastfeeding
How amazing is it that your body can provide your baby with everything they need?! Sustenance, warmth, sleep, easy digestion, feeling safe and protected, deep bonding, and even support with their immune system as it develops- these can all be found through your breast! The breastfeeding journey can be a magical one. But although breastfeeding is a natural act, it does not always feel natural or simple. We are here to support you on your breastfeeding path, both with information and tips before your baby is born and with info and aid after the birth. Below you can find a range of articles with helpful things to know about feeding your baby; and on “Our Community” page you can find a list of lactation consultants near you. Just type lactation consultant and your area into the search bar. All of the professionals in our community have been trained to support families using the HypnoBirthing techniques and will guide and support you in the most gentle and professional manner.
היינו כמעט שנתיים אחרי הלידה של נווה, שלפניה עברנו את קורס ההכנה ללידה של "פשוט ללדת". הקורס חובה בעיניי לכל זוג שמבין שלידה היא לא עקירת שן. בזכות הקורס הלידה של נווה הייתה חוויה חיובית, למרות שלא הלכה לפי התכנית. כהכנה ללידה השנייה עברתי שוב על הספר של הקורס, תליתי משפטים מחזקים באמבטיה, שיפצתי את תכנית הלידה עם תובנות מהלידה הקודמת, והרגשתי מוכנה. רוב הקשב שלי התמקד בהכנות שקשורות לנווה, ובזכות הקורס הרגשתי בטוחה שאדע מה לעשות בלידה גם בלי לעסוק בזה כמו שעסקתי לפני הראשונה. בביקור השלישי שלנו במוניטור באסף הרופא, שנבע מכך שהתינוקי לא הכיר בתאריך המשוער שלו ולא התרגש מ 41+2, כבר הרגשתי תחושות קטנות ברחם והרגשתי שזה מתחיל. סירבתי בנימוס לבדיקת פתיחה ולשיח על זירוז ושוחררתי בחיוך ע"י הרופאה. סביב הצהריים כבר היה לי ברור שהלידה מתחילה. עדכנו את כל הצוות שלנו, שכלל את תמי הדולה שהצטרפה שוב ואת אמא שלי ואח של בעלי שיגיעו לשמור על ה"גדול" שלנו בן השנתיים. העברתי את היום בבית, הרבה על כדור הפיזיו. ידעתי שאני לא בפתיחה 4 אבל בלידה שנייה לא ידעתי כמה מהר זה יתקדם, והצירים כבר כן דרשו את תשומת ליבי. החלטתי שנצא לביה"ח ב19:00, אחרי שנווה יסיים את ארוחת הערב. בהחלטה של הרגע אחרון החלטתי להישאר עם מכנסי פיג'מה, כי למה לא בעצם? הנוחות שלי היא מה שחשוב. הגענו לביה"ח ונכנסנו למוניטור שעבר במהרה והיה תקין. הפתיחה הייתה 2.5, ונשארה ככה גם בבדיקת הרופאה, אז נשלחנו ל"הסתובבות" של שעתיים. ביחד עם תמי העברתי את הצירים בשלל תנוחות שעזרו לצירים להיות אפקטיביים. זה היה מעייף אך אכן התקדמנו לפתיחה של 4, וגם ניצלנו היטב את הנוחות של מכנסי הפיג'מה. קיבלנו את רותם המיילדת המקסימה, אייל הפעיל את הפלייליסט שלי, ואני הלכתי למקלחת עד שימלאו את הבריכה. המקלחת הקלה מאד. אני חושבת שהיינו סביב פתיחה 6 כשהמיילדת ותמי אמרו שאני יכולה להיכנס לבריכה. לא רציתי להיכנס בשלב מוקדם מידי. העברת הצירים בבריכה הקלה מאד. בלידה הראשונה לא זכיתי לבריכה בתל השומר, וממש שמחתי הפעם שבאסף הרופא מאפשרים בריכה בכל חדר. עד לפתיחה מלאה היינו לבד כמעט תמיד, למעט גיחות מוניטור של המיילדת, וממש לא הרגשתי שאני בביה"ח. לא ראינו בכלל רופאים במהלך הלידה, והאווירה הייתה נעימה, שמחה, מפרגנת ותומכת מאוד. הצירים התחזקו. אייל דאג לשמח אותי עם תמונות של נווה המתוק שהוא הדפיס מראש כהפתעה משחררת אוקסיטוצין, והציע מדי פעם משהו קטן ומתוק. תמי דאגה להזיז אותי מידי פעם לעמידה או למקלחת כדי לשפר את האפקטיביות של הצירים. לא תמיד היה לי כוח להעביר את הציר בתנוחה יותר מאתגרת. בשלב מסוים התחיל דימום, ותמי אמרה שזה סימן טוב שאנחנו מתקדמים. לא כל כך התייחסתי לזה, בדיעבד יכולתי לשאוב מזה יותר עידוד כי השלב האחרון עד לפתיחה מלאה הרגיש לי ארוך מאד. כשהגעתי לשלב שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, ידעתי שזה אומר שאנחנו קרובים, הקשבתי לתמי ואזרתי כוחות להעביר עוד צירים בתנוחות יותר מקדמות. בלידה הראשונה התינוק כולו החליק החוצה אחרי שיצא הראש והפעם לא, וזה היה מפתיע וכואב. עוד כמה לחיצות והמתוקי שלי היה בחוץ. חיבקתי אותו ובכיתי מרוב הקלה ושמחה. ברק המתוק נולד קצת לפני 6:00 בבוקר ושקל 4.100! במבט לאחור אני רואה בלידה הישג חוויה מעצימה. גאה בעצמי על כך שחוללתי שוב את הנס הזה שנקרא לידה, שנולד בה תינוק בריא, מתוק, עירני ורגוע, באווירה האינטימית והנעימה שרצינו. אה, ובלי תפרים! תודות לרותם המיילדת המלאכית. אז איך נסכם? לכו ללדת באסף הרופא! תביאו תמונות חמודות של הגדולים, זה מאוד עוזר. נסו לשחרר השוואות ללידה הקודמת. יהיו כנראה דברים שילכו יותר חלק בלידה הזו ודברים אחרים שפחות. והכי חשוב – תבואו בפיג'מה!
— sharon peled
היינו כמעט שנתיים אחרי הלידה של נווה, שלפניה עברנו את קורס ההכנה ללידה של "פשוט ללדת". הקורס חובה בעיניי לכל זוג שמבין שלידה היא לא עקירת שן. בזכות הקורס הלידה של נווה הייתה חוויה חיובית, למרות שלא הלכה לפי התכנית. כהכנה ללידה השנייה עברתי שוב על הספר של הקורס, תליתי משפטים מחזקים באמבטיה, שיפצתי את תכנית הלידה עם תובנות מהלידה הקודמת, והרגשתי מוכנה. רוב הקשב שלי התמקד בהכנות שקשורות לנווה, ובזכות הקורס הרגשתי בטוחה שאדע מה לעשות בלידה גם בלי לעסוק בזה כמו שעסקתי לפני הראשונה. בביקור השלישי שלנו במוניטור באסף הרופא, שנבע מכך שהתינוקי לא הכיר בתאריך המשוער שלו ולא התרגש מ 41+2, כבר הרגשתי תחושות קטנות ברחם והרגשתי שזה מתחיל. סירבתי בנימוס לבדיקת פתיחה ולשיח על זירוז ושוחררתי בחיוך ע"י הרופאה. סביב הצהריים כבר היה לי ברור שהלידה מתחילה. עדכנו את כל הצוות שלנו, שכלל את תמי הדולה שהצטרפה שוב ואת אמא שלי ואח של בעלי שיגיעו לשמור על ה"גדול" שלנו בן השנתיים. העברתי את היום בבית, הרבה על כדור הפיזיו. ידעתי שאני לא בפתיחה 4 אבל בלידה שנייה לא ידעתי כמה מהר זה יתקדם, והצירים כבר כן דרשו את תשומת ליבי. החלטתי שנצא לביה"ח ב19:00, אחרי שנווה יסיים את ארוחת הערב. בהחלטה של הרגע אחרון החלטתי להישאר עם מכנסי פיג'מה, כי למה לא בעצם? הנוחות שלי היא מה שחשוב. הגענו לביה"ח ונכנסנו למוניטור שעבר במהרה והיה תקין. הפתיחה הייתה 2.5, ונשארה ככה גם בבדיקת הרופאה, אז נשלחנו ל"הסתובבות" של שעתיים. ביחד עם תמי העברתי את הצירים בשלל תנוחות שעזרו לצירים להיות אפקטיביים. זה היה מעייף אך אכן התקדמנו לפתיחה של 4, וגם ניצלנו היטב את הנוחות של מכנסי הפיג'מה. קיבלנו את רותם המיילדת המקסימה, אייל הפעיל את הפלייליסט שלי, ואני הלכתי למקלחת עד שימלאו את הבריכה. המקלחת הקלה מאד. אני חושבת שהיינו סביב פתיחה 6 כשהמיילדת ותמי אמרו שאני יכולה להיכנס לבריכה. לא רציתי להיכנס בשלב מוקדם מידי. העברת הצירים בבריכה הקלה מאד. בלידה הראשונה לא זכיתי לבריכה בתל השומר, וממש שמחתי הפעם שבאסף הרופא מאפשרים בריכה בכל חדר. עד לפתיחה מלאה היינו לבד כמעט תמיד, למעט גיחות מוניטור של המיילדת, וממש לא הרגשתי שאני בביה"ח. לא ראינו בכלל רופאים במהלך הלידה, והאווירה הייתה נעימה, שמחה, מפרגנת ותומכת מאוד. הצירים התחזקו. אייל דאג לשמח אותי עם תמונות של נווה המתוק שהוא הדפיס מראש כהפתעה משחררת אוקסיטוצין, והציע מדי פעם משהו קטן ומתוק. תמי דאגה להזיז אותי מידי פעם לעמידה או למקלחת כדי לשפר את האפקטיביות של הצירים. לא תמיד היה לי כוח להעביר את הציר בתנוחה יותר מאתגרת. בשלב מסוים התחיל דימום, ותמי אמרה שזה סימן טוב שאנחנו מתקדמים. לא כל כך התייחסתי לזה, בדיעבד יכולתי לשאוב מזה יותר עידוד כי השלב האחרון עד לפתיחה מלאה הרגיש לי ארוך מאד. כשהגעתי לשלב שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, ידעתי שזה אומר שאנחנו קרובים, הקשבתי לתמי ואזרתי כוחות להעביר עוד צירים בתנוחות יותר מקדמות. בלידה הראשונה התינוק כולו החליק החוצה אחרי שיצא הראש והפעם לא, וזה היה מפתיע וכואב. עוד כמה לחיצות והמתוקי שלי היה בחוץ. חיבקתי אותו ובכיתי מרוב הקלה ושמחה. ברק המתוק נולד קצת לפני 6:00 בבוקר ושקל 4.100! במבט לאחור אני רואה בלידה הישג חוויה מעצימה. גאה בעצמי על כך שחוללתי שוב את הנס הזה שנקרא לידה, שנולד בה תינוק בריא, מתוק, עירני ורגוע, באווירה האינטימית והנעימה שרצינו. אה, ובלי תפרים! תודות לרותם המיילדת המלאכית. אז איך נסכם? לכו ללדת באסף הרופא! תביאו תמונות חמודות של הגדולים, זה מאוד עוזר. נסו לשחרר השוואות ללידה הקודמת. יהיו כנראה דברים שילכו יותר חלק בלידה הזו ודברים אחרים שפחות. והכי חשוב – תבואו בפיג'מה!
— sharon peled
מדהים ומרתק עד כמה אנחנו זוכרות לעתים פרטים מהלידה שלנו גם כעבור יותר מ- 60 שנה! במפגש שלי עם ציירת ואומנית רותי קדרי, היא משתפת בסיפור לידה טבעית שלה ללא כאב, אי שם בתחילת שנות ה-60 בישראל.לאחר זמן מה אנחנו מחליטות להוציא אותו לאור, וזה מה שרות מספרת...
— דינה שפירא בר-שביט
מדהים ומרתק עד כמה אנחנו זוכרות לעתים פרטים מהלידה שלנו גם כעבור יותר מ- 60 שנה! במפגש שלי עם ציירת ואומנית רותי קדרי, היא משתפת בסיפור לידה טבעית שלה ללא כאב, אי שם בתחילת שנות ה-60 בישראל.לאחר זמן מה אנחנו מחליטות להוציא אותו לאור, וזה מה שרות מספרת...
— דינה שפירא בר-שביט
היי פאולה! אני כבר המון זמן רוצה לכתוב לך ולא יצא… אבל חשוב לי להגיד לך המון תודה. הדברים שלימדת אותנו בקורס היו כל כך חשובים ברגעי האמת ועזרו לנו יותר ממה שאפשר להסביר במילים! לפני חודשיים בערך ב12.12 נולדה מיכאלה 🙂 בשבוע 41+5 … אין ספק שבפעם הבאה אני מקשיבה לעצתך ולא מספרת על התאריך המשוער כי ההמתנה הייתה מאוד מאתגרת. הגענו לביקורת בבית חולים קפלן וראו מיעוט מים- כנראה שהייתה ירידת מים סמויה. אחרי שעתיים ירדו ממש מים- הם היו מעט עכורים אז הכניסו אותנו לחדר לידה. מההתחלה הלחיצו אותנו לזרז- ואנחנו השתמשנו בעצתך ושאלנו אם נוכל להתייעץ על זה- שאמרו לנו שניקח שעתיים ונסתובב בבית חולים על מנת לוודא שזו ירידת מים, ידענו שזה לא מצב חירום וזה אפשר לנו לקחת אוויר ולתכנן מחדש. לא יודעת אם את זוכרת אבל היינו אמורים ללדת בבית יולדות בגדרה והסיטואציה שנקלענו אליה לא אפשרה את זה. בהתחלה זה היה מאוד מתסכל אבל אז שוב נזכרתי בך ושאמרת לנו שנחליט איך אנחנו רוצים ללדת ואז נשחרר את זה כי זאת הלידה של התינוקת והיא תחליט בעצמה. זה עזר לי מאוד. אחרי כמה שעות הביאו לי זירוז כי הלידה התחילה ספונטנית אבל עברו המון שעות מאז ירידת המים וכבר לא רצו לחכות.. הסכמתי ותוך כדי עבדתי עם הצירים כדי לקדם את הלידה. וכעבור 9 שעות של צירים אינטנסיבים בגלל הפיטוצין וללא אפידורל מיכאלה נולדה- חיונית עירנית ומתוקה מאוד. הטכניקות שלמדנו בקורס מאוד עזרו לי לעבור את זה ובעיקר כל הידע שהעברת לנו – כך לדוגמא שהרופא נכנס ב6:00 וחצי ואמר שכמעט אין לי פתיחה ושיש עוד המון זמן ידעתי שזה לא אומר כלום (למזלי הרב עופרית מהבית יולדות הייתה איתי, תיזכרה אותי וחיזקה אותי אל מול המערכת הזאת ועזרה לי לעבוד עם הצירים ולהתקדם) ובאמת כעבור פחות משעתיים הייתה פתיחה מלאה וילדתי לתדהמת הרופא הספקן 🙂 אני חייבת לציין שהמיילדות במחלקה היו מדהימות וממש לא התערבו. אז למרות כל התגלגלות האירועים שהיתה באמת רחוקה ממה שציפיתי לו- הצלחנו 🙂 אני לא מפסיקה להמליץ לכל מי שמסביבי על השיטה המדהימה הזאת. אני מודה לך כל כך על הכל. מקווה שנתראה בהמשך הדרך. מאיה (ורועי ומיכאלה) מהקורס של ספטמבר
— Paula Aji
היי פאולה! אני כבר המון זמן רוצה לכתוב לך ולא יצא… אבל חשוב לי להגיד לך המון תודה. הדברים שלימדת אותנו בקורס היו כל כך חשובים ברגעי האמת ועזרו לנו יותר ממה שאפשר להסביר במילים! לפני חודשיים בערך ב12.12 נולדה מיכאלה 🙂 בשבוע 41+5 … אין ספק שבפעם הבאה אני מקשיבה לעצתך ולא מספרת על התאריך המשוער כי ההמתנה הייתה מאוד מאתגרת. הגענו לביקורת בבית חולים קפלן וראו מיעוט מים- כנראה שהייתה ירידת מים סמויה. אחרי שעתיים ירדו ממש מים- הם היו מעט עכורים אז הכניסו אותנו לחדר לידה. מההתחלה הלחיצו אותנו לזרז- ואנחנו השתמשנו בעצתך ושאלנו אם נוכל להתייעץ על זה- שאמרו לנו שניקח שעתיים ונסתובב בבית חולים על מנת לוודא שזו ירידת מים, ידענו שזה לא מצב חירום וזה אפשר לנו לקחת אוויר ולתכנן מחדש. לא יודעת אם את זוכרת אבל היינו אמורים ללדת בבית יולדות בגדרה והסיטואציה שנקלענו אליה לא אפשרה את זה. בהתחלה זה היה מאוד מתסכל אבל אז שוב נזכרתי בך ושאמרת לנו שנחליט איך אנחנו רוצים ללדת ואז נשחרר את זה כי זאת הלידה של התינוקת והיא תחליט בעצמה. זה עזר לי מאוד. אחרי כמה שעות הביאו לי זירוז כי הלידה התחילה ספונטנית אבל עברו המון שעות מאז ירידת המים וכבר לא רצו לחכות.. הסכמתי ותוך כדי עבדתי עם הצירים כדי לקדם את הלידה. וכעבור 9 שעות של צירים אינטנסיבים בגלל הפיטוצין וללא אפידורל מיכאלה נולדה- חיונית עירנית ומתוקה מאוד. הטכניקות שלמדנו בקורס מאוד עזרו לי לעבור את זה ובעיקר כל הידע שהעברת לנו – כך לדוגמא שהרופא נכנס ב6:00 וחצי ואמר שכמעט אין לי פתיחה ושיש עוד המון זמן ידעתי שזה לא אומר כלום (למזלי הרב עופרית מהבית יולדות הייתה איתי, תיזכרה אותי וחיזקה אותי אל מול המערכת הזאת ועזרה לי לעבוד עם הצירים ולהתקדם) ובאמת כעבור פחות משעתיים הייתה פתיחה מלאה וילדתי לתדהמת הרופא הספקן 🙂 אני חייבת לציין שהמיילדות במחלקה היו מדהימות וממש לא התערבו. אז למרות כל התגלגלות האירועים שהיתה באמת רחוקה ממה שציפיתי לו- הצלחנו 🙂 אני לא מפסיקה להמליץ לכל מי שמסביבי על השיטה המדהימה הזאת. אני מודה לך כל כך על הכל. מקווה שנתראה בהמשך הדרך. מאיה (ורועי ומיכאלה) מהקורס של ספטמבר
— Paula Aji
The Fourth Trimester
The first three months after the birth are known as the “fourth trimester”. During this time your baby is still transitioning out of the womb. From inside your uterus, the baby has moved out to lay on the area of your chest, the breast replaces the umbilical cord, and finally you can look into your little one’s eyes. These first few months are a time of growth for you and your baby. Even the most gentle birth requires rest and relaxation afterwards. This period is exciting, wonderful, and full of unimaginable love, but it can also be very overwhelming. Women who were used to being independent suddenly feel a huge weight of responsibility. It can also feel almost impossible to do the simplest things like shower, prepare a meal, or take the baby out for a walk. Frustration and a range of emotions are very normal and it can be enormously helpful to meet with a postpartum doula who can support you and your baby as you transition. Remember that even though you have a child now, you need to take care of yourself as well. We can provide you with a list of lactation consultants, postpartum doulas, new mom circles and other professionals that can offer guidance and support. Just type into the search bar the professional that you are seeking on the “Our Community” page and we’ll display a list of caregivers that have been trained to use HypnoBirthing techniques and support methods. If you feel stronger feelings of anxiety or depression make sure to reach out to a health professional.
בזמן שאני מכינה תיק ביה"ס לתבלי בן ה-7, אני חושבת מה הסיכוי שאני יוצאת הלילה ללידת בית בדיוק ביום החשוב לו, ה- 1.9 ? באותו היום בערב אני מקבלת טלפון מדנה: "דינה יורדים לי המים"... תבל הקטן שומע את השיחה ומתחיל לבכות. הוא נעצב שכנראה לא אקח אותו לכיתה בשנת לימודים חדשה. בכל זאת זה כיתה ב'. כן כן, זה בדיוק מה שקרה...מה הסיכוי? ומה הסיכוי שאספיק לחזור לפני שהוא יוצא? אני מחליטה לא להבטיח לו, כדי שלא יתאכזב. אומרת שאביא תמונה של פיצקי (שם הבטן של התינוק) חמוד חמוד. אבל תבלי כבר לא ממש רוצה להיות מיילד כמו פעם... אני שוכבת על ידו עד שהוא נרגע ונרדם. קמה ומורידה ציוד ללידת בית לאוטו, אני ברגשות מעורבים. אלה הרגעים בהם אני מבינה כמה מורכבת רגשית העבודה שלנו, כמה אנחנו מקריבות. המשפט שהיקום מסדר הכל במקומו- אני תמיד אומרת אותו לעצמי, וגם הפעם. לידה עם ירידת מים צריכה להתקדם בבית עד הבוקר, כדי שלא נצטרך לעבור לפי הנוהל לבית החולים לקבל אנטיביוטיקה. ברגעים שנראה שלידה נעצרת, אני מציעה הומאופתיה ושלושתינו עושים תרגילי ספינינג בייביז, ומרגיש לי שפיצקי מתמקם בפנים מחדש. מדהים! אני חושבת. פתאום דנה מסתכלת לי בעיניים ואומרת: "דינה אני חושבת שאני לא מסוגלת לעשות את זה", ואני מבינה שהיא עושה את זה ממש בקרוב. אנחנו יורדים למטה, שניהם נכנסים לבריכת לידה מחובקים, נושמים. ותוך חצי שעה פיצקי מגיח ישר אל ידיהם של הוריו האוהבים. השעה סביב שלוש בלילה, כולם מאושרים, ואני מאושרת כפליים. אני מגיעה הביתה בשבע להעיר את תבלי, והוא מחייך אלי חיוך הקסם הענק שלו: "אמא את חזרת, את איתי!".
— דינה שפירא בר-שביט
בזמן שאני מכינה תיק ביה"ס לתבלי בן ה-7, אני חושבת מה הסיכוי שאני יוצאת הלילה ללידת בית בדיוק ביום החשוב לו, ה- 1.9 ? באותו היום בערב אני מקבלת טלפון מדנה: "דינה יורדים לי המים"... תבל הקטן שומע את השיחה ומתחיל לבכות. הוא נעצב שכנראה לא אקח אותו לכיתה בשנת לימודים חדשה. בכל זאת זה כיתה ב'. כן כן, זה בדיוק מה שקרה...מה הסיכוי? ומה הסיכוי שאספיק לחזור לפני שהוא יוצא? אני מחליטה לא להבטיח לו, כדי שלא יתאכזב. אומרת שאביא תמונה של פיצקי (שם הבטן של התינוק) חמוד חמוד. אבל תבלי כבר לא ממש רוצה להיות מיילד כמו פעם... אני שוכבת על ידו עד שהוא נרגע ונרדם. קמה ומורידה ציוד ללידת בית לאוטו, אני ברגשות מעורבים. אלה הרגעים בהם אני מבינה כמה מורכבת רגשית העבודה שלנו, כמה אנחנו מקריבות. המשפט שהיקום מסדר הכל במקומו- אני תמיד אומרת אותו לעצמי, וגם הפעם. לידה עם ירידת מים צריכה להתקדם בבית עד הבוקר, כדי שלא נצטרך לעבור לפי הנוהל לבית החולים לקבל אנטיביוטיקה. ברגעים שנראה שלידה נעצרת, אני מציעה הומאופתיה ושלושתינו עושים תרגילי ספינינג בייביז, ומרגיש לי שפיצקי מתמקם בפנים מחדש. מדהים! אני חושבת. פתאום דנה מסתכלת לי בעיניים ואומרת: "דינה אני חושבת שאני לא מסוגלת לעשות את זה", ואני מבינה שהיא עושה את זה ממש בקרוב. אנחנו יורדים למטה, שניהם נכנסים לבריכת לידה מחובקים, נושמים. ותוך חצי שעה פיצקי מגיח ישר אל ידיהם של הוריו האוהבים. השעה סביב שלוש בלילה, כולם מאושרים, ואני מאושרת כפליים. אני מגיעה הביתה בשבע להעיר את תבלי, והוא מחייך אלי חיוך הקסם הענק שלו: "אמא את חזרת, את איתי!".
— דינה שפירא בר-שביט
חיכינו לתינוק הזה כל כך הרבה זמן... הקטן המופלא שלנו הגיע בשבוע 41 + 4, אחרי מסע לידה ארוך ומלא תפניות. ביום שישי לפנות בוקר התעוררתי עם צירים קלים, היום וכבר עברתי את שבוע 41 החלטנו לגשת לבית החולים למעקב. במהלך הביקורת היו האטות במוניטור העוברי, הרופאה ביקשה שנישאר לזירוז לידה ואף העלתה את האופציה של ניתוח קיסרי כאופציה שכרגע עומדת על השולחן. ההתלבטות הייתה קשה, המוניטורים הנוספים שעשינו היו תקינים, מאוד רצינו לחזור הביתה ולתוכניות הלידה המקוריות שלנו מצד שני אי אפשר התעלם מהמוניטור שלא היה תקין ושסביר שמעיד על בעיה. לאחר התייעצויות עם הדולה החלטנו להשאר ללילה השגחה ולקבל החלטות בבוקר בהתאם למוניטורים שיהיו לאורך הלילה. בשבת בבוקר, לאחר לילה של מוניטורים תקינים ביקשנו להשתחרר במטרה להמשיך צירים בבית כמו שתרגלנו ולחזור לחדר הלידה במצב לידה. את יום השבת העברנו עם כדור הבוטן, הפיזיו, הכריות, השמנים, המגע, ההרפיות וכל הטוב שלמדנו בקורס ההכנה ללידה. אפילו זכינו במוצ"ש לשעתיים טיפול במים בבריכה עם דינה (שליוותה אותנו צמוד במהלך הלידה בתור דולה), בן זוגי הכין לנו סל פיקניק לבריכה ובין לבין השחרורים וקבלת הצירים בציפה רפייה בבריכה גם נשנשנו אבטיח ומיני פינוקים. חזרנו הביתה מהבריכה כאשר תדירות הצירים עלתה ודינה כבר נשארת איתנו ואני צפה לי בין ציר לציר, מנסה לשמור כוחות כמה שניתן. מגיע בוקר יום ראשון, אני עדיין לטנטית, אנחנו מחליטים לעבור להמשיך בבית החולים. בניגוד למצבי יומיים קודם, הפעם אני עם פתיחה של 4 ס"מ!!!!!, מחיקה 90%, צוואר רך ואמצעי... איזו התקדמות, גל של אופטימיות שוטף אותנו והכל עבודת יד שלי. נכנסנו לחדר לידה, זמן קצר לאחר שהתמקמנו בחדר דפוס ההאטות הפך נוכח בצורה שלא מאפשרת להמשיך את הלידה כפי שתכננו. העברנו את ניהול הלידה לידי הצוות המצויין של בית החולים. עברנו ללידה רפואית, עם הרבה קבלה שזה חלק מהמבוך הלא צפוי של מסע הלידה, וחלק ממנו הוא גם לקבל החלטות מודעות כהורים שדואגים לשלום התינוק שלהם. הרגשנו שהצוות מנהל את המצב ברגישות ומקצועיות כשהמטרה כרגע היא לסיים את הלידה בצורה ואגינלית ובבריאות מלאה לי ולתינוק. בהמצלת הדולה שלנו קודם להתערבויות לקחתי אפידורל מתוך הבנה כי לא אוכל להיות יותר תנועתית כאשר הניטור של התינוק חייב להיות מדוייק כשאני סטטית. אחרי כ8 שעות שבהן הצלחתי לישון לסירוגין אחרי שלושה ימים ללא שינה, הרופאים שוחחו עימנו כי המוניטור לא תקין, משהו מפריע לתינוק, יתכן ולחץ כלשהו על חבל הטבור במהלך הצירים ושהסיכוי להמשיך ללידה ואגינלית פוחתת משמעותית ועלול להגביר את סיכון לחיי התינוק שלנו. כחלק מהמבוך לקחנו החלטה מודעת והלכנו לניתוח קיסרי. אז אחרי כל הדרמה... יצא הפלא הזה לעולם והלב לא מפסיק להתרחב 🥰 דינה רבינוביץ, מדריכת ההיפנוברטינג שלנו והדולה שלנו, לך אנו רוצים להוכיר תודה, על הקורס המעשיר שעזר לנו בכל שלבי המסע הזה הן ברמה הפיזית והן הרגשית. היכולת לנשום, להעזר בהרפיות ובחשיבה חיובית והמנטרה "הדבר הטוב הבא" ליוו אותנו לא מעט... על הליווי הצמוד שלך כדולה שלנו, על החיזוק, התמיכה, הייעוץ, הליווי והתמיכה בהתחלת הנקה אחרי ניתוח קיסרי והפרדה מהתינוק בשל צהבת על רקע סוג דם, יוווו כמה שזה היה קשוח!!!! עצם הנוכחות שלך איתנו עשתה את ההבדל כך שיצאנו עם חווית לידה טובה ומעצימה, וזה די מדהים בפני עצמו בהתחשב במה שעברנו, זכינו!
— דינה רבינוביץ
חיכינו לתינוק הזה כל כך הרבה זמן... הקטן המופלא שלנו הגיע בשבוע 41 + 4, אחרי מסע לידה ארוך ומלא תפניות. ביום שישי לפנות בוקר התעוררתי עם צירים קלים, היום וכבר עברתי את שבוע 41 החלטנו לגשת לבית החולים למעקב. במהלך הביקורת היו האטות במוניטור העוברי, הרופאה ביקשה שנישאר לזירוז לידה ואף העלתה את האופציה של ניתוח קיסרי כאופציה שכרגע עומדת על השולחן. ההתלבטות הייתה קשה, המוניטורים הנוספים שעשינו היו תקינים, מאוד רצינו לחזור הביתה ולתוכניות הלידה המקוריות שלנו מצד שני אי אפשר התעלם מהמוניטור שלא היה תקין ושסביר שמעיד על בעיה. לאחר התייעצויות עם הדולה החלטנו להשאר ללילה השגחה ולקבל החלטות בבוקר בהתאם למוניטורים שיהיו לאורך הלילה. בשבת בבוקר, לאחר לילה של מוניטורים תקינים ביקשנו להשתחרר במטרה להמשיך צירים בבית כמו שתרגלנו ולחזור לחדר הלידה במצב לידה. את יום השבת העברנו עם כדור הבוטן, הפיזיו, הכריות, השמנים, המגע, ההרפיות וכל הטוב שלמדנו בקורס ההכנה ללידה. אפילו זכינו במוצ"ש לשעתיים טיפול במים בבריכה עם דינה (שליוותה אותנו צמוד במהלך הלידה בתור דולה), בן זוגי הכין לנו סל פיקניק לבריכה ובין לבין השחרורים וקבלת הצירים בציפה רפייה בבריכה גם נשנשנו אבטיח ומיני פינוקים. חזרנו הביתה מהבריכה כאשר תדירות הצירים עלתה ודינה כבר נשארת איתנו ואני צפה לי בין ציר לציר, מנסה לשמור כוחות כמה שניתן. מגיע בוקר יום ראשון, אני עדיין לטנטית, אנחנו מחליטים לעבור להמשיך בבית החולים. בניגוד למצבי יומיים קודם, הפעם אני עם פתיחה של 4 ס"מ!!!!!, מחיקה 90%, צוואר רך ואמצעי... איזו התקדמות, גל של אופטימיות שוטף אותנו והכל עבודת יד שלי. נכנסנו לחדר לידה, זמן קצר לאחר שהתמקמנו בחדר דפוס ההאטות הפך נוכח בצורה שלא מאפשרת להמשיך את הלידה כפי שתכננו. העברנו את ניהול הלידה לידי הצוות המצויין של בית החולים. עברנו ללידה רפואית, עם הרבה קבלה שזה חלק מהמבוך הלא צפוי של מסע הלידה, וחלק ממנו הוא גם לקבל החלטות מודעות כהורים שדואגים לשלום התינוק שלהם. הרגשנו שהצוות מנהל את המצב ברגישות ומקצועיות כשהמטרה כרגע היא לסיים את הלידה בצורה ואגינלית ובבריאות מלאה לי ולתינוק. בהמצלת הדולה שלנו קודם להתערבויות לקחתי אפידורל מתוך הבנה כי לא אוכל להיות יותר תנועתית כאשר הניטור של התינוק חייב להיות מדוייק כשאני סטטית. אחרי כ8 שעות שבהן הצלחתי לישון לסירוגין אחרי שלושה ימים ללא שינה, הרופאים שוחחו עימנו כי המוניטור לא תקין, משהו מפריע לתינוק, יתכן ולחץ כלשהו על חבל הטבור במהלך הצירים ושהסיכוי להמשיך ללידה ואגינלית פוחתת משמעותית ועלול להגביר את סיכון לחיי התינוק שלנו. כחלק מהמבוך לקחנו החלטה מודעת והלכנו לניתוח קיסרי. אז אחרי כל הדרמה... יצא הפלא הזה לעולם והלב לא מפסיק להתרחב 🥰 דינה רבינוביץ, מדריכת ההיפנוברטינג שלנו והדולה שלנו, לך אנו רוצים להוכיר תודה, על הקורס המעשיר שעזר לנו בכל שלבי המסע הזה הן ברמה הפיזית והן הרגשית. היכולת לנשום, להעזר בהרפיות ובחשיבה חיובית והמנטרה "הדבר הטוב הבא" ליוו אותנו לא מעט... על הליווי הצמוד שלך כדולה שלנו, על החיזוק, התמיכה, הייעוץ, הליווי והתמיכה בהתחלת הנקה אחרי ניתוח קיסרי והפרדה מהתינוק בשל צהבת על רקע סוג דם, יוווו כמה שזה היה קשוח!!!! עצם הנוכחות שלך איתנו עשתה את ההבדל כך שיצאנו עם חווית לידה טובה ומעצימה, וזה די מדהים בפני עצמו בהתחשב במה שעברנו, זכינו!
— דינה רבינוביץ
סיפור הלידה של נגה (יעל וסתיו) 1.8.23 ההריון שלי עם נגה (הריון ראשון) עבר בצורה נינוחה, נעימה ומחוברת. בן זוגי ואני עשינו קורס הכנה לללידה אצל דינה רבינוביץ, בחרנו דולה שתלווה אותנו בלידה, קראתי ספרי הכנה ללידה, תרגלתי יוגה ועוד. למדתי וקראתי הרבה על לידה פעילה וטבעית ורציתי מאוד לנסות להעניק את החוויה הזאת לעצמי, תוך חיבור ללידה כתהליך טבעי ואמונה שהגוף שלי יודע ללדת. למרות כל ההכנות, וההבנה לאורך ההריון שהלידה היא אירוע לא צפוי עם הרבה תפניות, כשירדו לי המים בשבוע 36+1 הייתי מאוד מופתעת ואפילו מבוהלת. בזכות ההכנות שעשינו, בן הזוג ואני הצלחנו לא להיכנס יותר מידי ללחץ ובחרנו לנסוע ללניאדו, שם היינו בסיור מספר ימים לפני כן, וכי ידענו שהגישה שם סבלנית כלפי ירידת מים וזירוזים. ארזנו תיק לבית חולים (כי עוד לא היה 😊) ונסענו. את הימים שלאחר מכן העברנו בעיקר בהכנות נפשיות לכך שעוד רגע תהיה לנו תינוקת קטנה ושהלידה שכל כך התכוננו אליה מתקרבת. הגישה בבית החולים היתה סבלנית ורק כ-60 שעות לאחר שהגענו התחילו להמליץ ברצינות על זירוז בציטוטק. היות וראינו שהמדדים של הקטנה טובים, ובזכות הידע שצברנו, העזנו להחליט לחכות עוד קצת ולתת לה להיות מוכנה לצאת בזמנה. בבוקר שלאחר מכן, בשל חשש למים מקוניאליים, כבר נכנסנו לחדר לידה עם זירוז של פיטוצין. הלידה עצמה היתה מסע ארוך, של 28 שעות מרגע הכניסה לחדר לידה. מלאה בשערים רגשיים, מנטליים ופיזיים. את חלקה הראשון העברנו תוך היעזרות רבה בתנועתיות ובתנוחות שלמדנו בקורס, לצד הקשבה להרפיות שדינה שלחה שלנו, ותוך השריית אווירה של התרגשות וציפייה. שמנו מוסיקה, רקדנו דרך הצירים והשתדלנו לנוח לקראת החלקים האינטנסיביים שעתידים לבוא. לאט לאט הצירים התחזקו וכך גם ההתמודדות נהייתה מאתגרת יותר. לאחר כ12 שעות בחדר לידה הצטרפה אלינו הדולה ועזרה ברגישות ודיוק גדול להעביר את הצירים. בשלב הזה כבר איבדתי תחושת זמן, אבל לאחר שעות רבות של התמודדות עם הצירים שהולכים ומתחזקים ועייפות גדולה של הגוף החלטתי לקחת גז צחוק. ההחלטה היתה טובה ומשחררת והגיעה ברגע הנכון. אחרי שהכאב התגבר גם על גז הצחוק והגוף כבר היה סחוט, החלטתי לבקש גם אפידורל. למרות שרציתי לידה טבעית, ההחלטה הרגישה לי טובה ונכונה, כי הייתי קשובה לעצמי, לתינוקת ועם חמלה כלפי עצמי. האפידורל איפשר לי מנוחה של כמה שעות שלאחריה הגיעה שלב היציאה של נגה, שהיה קשה ומאתגר אך גם מאוד פעיל ומרגש. בסיום מעל שעה של שינוי תנוחות, דחיפות, הרפיות והרבה כוח רצון, נגה שלנו הגיחה לעולם. לצד העייפות הגדולה היינו באדרנלין מטורף. הלידה היא כנראה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי מהרבה בחינות, אבל היכולת לעבור אותה בצורה חיובית ומלאה בבחירה, השאירה חוויה עוצמתית, מרגשת ובלתי נשכחת. בדיעבד אני יכולה להגיד על ההכנות שעשיתי, שגם אם בפועל הלידה שלי היתה עם התערבויות רפואיות, עצם הידיעה שיש לי בחירה בכל שלב, שאני סומכת על הגוף שלי ועל טבע הלידה, וההחזקה בגישה חיובית ובכלים שאספתי, כל אלו חיזקו אותי מאוד והפכו את חוויית הלידה לחוויה המדהימה שהיתה.
— דינה רבינוביץ
סיפור הלידה של נגה (יעל וסתיו) 1.8.23 ההריון שלי עם נגה (הריון ראשון) עבר בצורה נינוחה, נעימה ומחוברת. בן זוגי ואני עשינו קורס הכנה לללידה אצל דינה רבינוביץ, בחרנו דולה שתלווה אותנו בלידה, קראתי ספרי הכנה ללידה, תרגלתי יוגה ועוד. למדתי וקראתי הרבה על לידה פעילה וטבעית ורציתי מאוד לנסות להעניק את החוויה הזאת לעצמי, תוך חיבור ללידה כתהליך טבעי ואמונה שהגוף שלי יודע ללדת. למרות כל ההכנות, וההבנה לאורך ההריון שהלידה היא אירוע לא צפוי עם הרבה תפניות, כשירדו לי המים בשבוע 36+1 הייתי מאוד מופתעת ואפילו מבוהלת. בזכות ההכנות שעשינו, בן הזוג ואני הצלחנו לא להיכנס יותר מידי ללחץ ובחרנו לנסוע ללניאדו, שם היינו בסיור מספר ימים לפני כן, וכי ידענו שהגישה שם סבלנית כלפי ירידת מים וזירוזים. ארזנו תיק לבית חולים (כי עוד לא היה 😊) ונסענו. את הימים שלאחר מכן העברנו בעיקר בהכנות נפשיות לכך שעוד רגע תהיה לנו תינוקת קטנה ושהלידה שכל כך התכוננו אליה מתקרבת. הגישה בבית החולים היתה סבלנית ורק כ-60 שעות לאחר שהגענו התחילו להמליץ ברצינות על זירוז בציטוטק. היות וראינו שהמדדים של הקטנה טובים, ובזכות הידע שצברנו, העזנו להחליט לחכות עוד קצת ולתת לה להיות מוכנה לצאת בזמנה. בבוקר שלאחר מכן, בשל חשש למים מקוניאליים, כבר נכנסנו לחדר לידה עם זירוז של פיטוצין. הלידה עצמה היתה מסע ארוך, של 28 שעות מרגע הכניסה לחדר לידה. מלאה בשערים רגשיים, מנטליים ופיזיים. את חלקה הראשון העברנו תוך היעזרות רבה בתנועתיות ובתנוחות שלמדנו בקורס, לצד הקשבה להרפיות שדינה שלחה שלנו, ותוך השריית אווירה של התרגשות וציפייה. שמנו מוסיקה, רקדנו דרך הצירים והשתדלנו לנוח לקראת החלקים האינטנסיביים שעתידים לבוא. לאט לאט הצירים התחזקו וכך גם ההתמודדות נהייתה מאתגרת יותר. לאחר כ12 שעות בחדר לידה הצטרפה אלינו הדולה ועזרה ברגישות ודיוק גדול להעביר את הצירים. בשלב הזה כבר איבדתי תחושת זמן, אבל לאחר שעות רבות של התמודדות עם הצירים שהולכים ומתחזקים ועייפות גדולה של הגוף החלטתי לקחת גז צחוק. ההחלטה היתה טובה ומשחררת והגיעה ברגע הנכון. אחרי שהכאב התגבר גם על גז הצחוק והגוף כבר היה סחוט, החלטתי לבקש גם אפידורל. למרות שרציתי לידה טבעית, ההחלטה הרגישה לי טובה ונכונה, כי הייתי קשובה לעצמי, לתינוקת ועם חמלה כלפי עצמי. האפידורל איפשר לי מנוחה של כמה שעות שלאחריה הגיעה שלב היציאה של נגה, שהיה קשה ומאתגר אך גם מאוד פעיל ומרגש. בסיום מעל שעה של שינוי תנוחות, דחיפות, הרפיות והרבה כוח רצון, נגה שלנו הגיחה לעולם. לצד העייפות הגדולה היינו באדרנלין מטורף. הלידה היא כנראה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי מהרבה בחינות, אבל היכולת לעבור אותה בצורה חיובית ומלאה בבחירה, השאירה חוויה עוצמתית, מרגשת ובלתי נשכחת. בדיעבד אני יכולה להגיד על ההכנות שעשיתי, שגם אם בפועל הלידה שלי היתה עם התערבויות רפואיות, עצם הידיעה שיש לי בחירה בכל שלב, שאני סומכת על הגוף שלי ועל טבע הלידה, וההחזקה בגישה חיובית ובכלים שאספתי, כל אלו חיזקו אותי מאוד והפכו את חוויית הלידה לחוויה המדהימה שהיתה.
— דינה רבינוביץ
New Moms Circles
After taking some time to settle in with your baby, perhaps you feel ready to meet other like-minded new moms. The Pashut Laledet community has birth professionals who facilitate new moms' circles. These gatherings are a wonderful place to start your new life with baby and to find support for the range of feelings you may be going through.