Imma has a Baby

Okay.... my birth story!!! I had an amazing experience. Labor was wild - a crazy whirlwind in the end!  It was amazing in the beginning - I was so under control and relaxed at home. I was 41 weeks on the dot and I took 2 tablespoons of castor oil in a shake at 12:30pm and my water broke at 3pm, with surges starting very soon after (I think they actually started an hour before and I just didn’t realize that’s what was happening). They were really frequent straight away - about 3-4 mins apart and about 30-45 seconds long for a few hours, then things started escalating and from about 7pm, with surges 2.5-3mins apart and lasting anywhere between 1 to 1.5 mins.  During all that time I felt so in control and like I had this! I was using a mixture of Paula’s HypnoBirthing tools: I did the rainbow relaxation in the beginning, was shifting between a fun chill soundtrack I love listening to and also the rainbow soundtrack without the words, and moving between positions (hip circling while bending forward was the real winner for me) as well as having a long shower a few times with the warm water sprayed on my belly during surges. A hot water bottle or heat on my back and belly was also nice for me at points. Massage was nice in the beginning but later on I just had Shauli sitting with me rather than touching me.  I was totally calm and on top of it and then at about 9:20pm or so we decided to go to the hospital because surges were long and super close. Right before we left home things started getting really intense for me - I had a few surges on the way to the taxi, felt like I might throw up (but it passed) and the taxi driver was super nice and drove carefully but I had some intense surges on that ride! The car ride wasn’t actually as bad as I had imagined (pro tip: open the window and enjoy the cool air on your face).  When we arrived at the hospital I was having very intense and long surges and was feeling like ‘wow this is getting tough’, and I was sure I was pretty advanced! Then they checked me and they said I was 3cm dilated but fully effaced and the head was low. I was soooooo defeated!!!!! It felt like the surges were getting so strong but I was only 3cm dilated ☹️.  Before I finished the monitor I was wondering how the hell I'm going to make it if this is 3cm!!!! I was SO hot and sweaty suddenly and was desperate to go to the toilet to pee and poo and they didn’t want to let me because I hadn’t finished the monitor (which only takes 20 mins), and I begged and finally they let me as I was close to the 20 mins, and once I was on the toilet I suddenly couldn’t help it and started impulsively pushing and was like fuck how can this be - I was just 3cm, what’s wrong?! How can I have the urge so early?! How will I make it?! 😱 At this stage I started to get a little panicked and felt like I was losing control.  Then when I came back my doula was like, shit are you pushing? And she pulled the midwife in and was like, she’s pushing! Check her again and they were like, yeah sure 🙄 (the midwives knew it was my first birth and assumed I was just having a rough time).  My doula pushed them and was like, guys she’s really pushing and so they checked me and she was like ‘fuck she’s 10cm!’. And then 4 midwives raced in and told me they were taking me up to the delivery room on the bed that was in the monitoring room and to hold onto it - I was on all fours on the bed and like 4 midwives were running down the hallway pushing me (while I was having strong surges and bearing down along the way) and they raced me up to a delivery room. We got to the delivery room and the baby was out in 30 mins from the time I was pushed through the door 🤭 I dilated from 3cm to 10cm in less than an hour, and we were at the hospital for less than 2 hours by the time we had the baby. HypnoBirthing made this whole experience possible and amazing for both Shauli and I! There’s no way I would have been able to have such a calm and positive experience at home (I was so relaxed and smiling and talking and enjoying myself the whole time at home). And because I was in such a relaxed state even though I arrived at 3cm everything progressed so quickly after that. Moral of the story: don’t let the devastation affect you if you arrive at the hospital “not dilated enough” - stay calm and keep focused on what you’ve learned! I didn’t get the natural birthing room or a natural birth midwife, or a room with gas - I asked for all these things when we got to the hospital but there was no time for ANYTHING once they were taking me to the delivery room - we didn’t use anything in our birth plan for the hospital (not the towel, pillow, essential oil, or speaker we had packed!), but the midwife we got in the delivery room was great even though she wasn’t a natural birth midwife and she went with us on the things we did request - she told me to push and I told her I wanted to try my own way and she was totally sababa about that (even though I ended up pushing because the urge was so strong. I recommend practicing the j-breath on all fours just so you can master it in that position in the case that’s what’s working for you at birth). As soon as the baby was out I was overcome with such a sense of relief!!! I was so happy it was over but so happy it happened! Would not have been able to do it that way without Paula’s lessons!

היינו כמעט שנתיים אחרי הלידה של נווה, שלפניה עברנו את קורס ההכנה ללידה של "פשוט ללדת". הקורס חובה בעיניי לכל זוג שמבין שלידה היא לא עקירת שן. בזכות הקורס הלידה של נווה הייתה חוויה חיובית, למרות שלא הלכה לפי התכנית. כהכנה ללידה השנייה עברתי שוב על הספר של הקורס, תליתי משפטים מחזקים באמבטיה, שיפצתי את תכנית הלידה עם תובנות מהלידה הקודמת, והרגשתי מוכנה. רוב הקשב שלי התמקד בהכנות שקשורות לנווה, ובזכות הקורס הרגשתי בטוחה שאדע מה לעשות בלידה גם בלי לעסוק בזה כמו שעסקתי לפני הראשונה. בביקור השלישי שלנו במוניטור באסף הרופא, שנבע מכך שהתינוקי לא הכיר בתאריך המשוער שלו ולא התרגש מ 41+2, כבר הרגשתי תחושות קטנות ברחם והרגשתי שזה מתחיל. סירבתי בנימוס לבדיקת פתיחה ולשיח על זירוז ושוחררתי בחיוך ע"י הרופאה. סביב הצהריים כבר היה לי ברור שהלידה מתחילה. עדכנו את כל הצוות שלנו, שכלל את תמי הדולה שהצטרפה שוב ואת אמא שלי ואח של בעלי שיגיעו לשמור על ה"גדול" שלנו בן השנתיים. העברתי את היום בבית, הרבה על כדור הפיזיו. ידעתי שאני לא בפתיחה 4 אבל בלידה שנייה לא ידעתי כמה מהר זה יתקדם, והצירים כבר כן דרשו את תשומת ליבי. החלטתי שנצא לביה"ח ב19:00, אחרי שנווה יסיים את ארוחת הערב. בהחלטה של הרגע אחרון החלטתי להישאר עם מכנסי פיג'מה, כי למה לא בעצם? הנוחות שלי היא מה שחשוב. הגענו לביה"ח ונכנסנו למוניטור שעבר במהרה והיה תקין. הפתיחה הייתה 2.5, ונשארה ככה גם בבדיקת הרופאה, אז נשלחנו ל"הסתובבות" של שעתיים. ביחד עם תמי העברתי את הצירים בשלל תנוחות שעזרו לצירים להיות אפקטיביים. זה היה מעייף אך אכן התקדמנו לפתיחה של 4, וגם ניצלנו היטב את הנוחות של מכנסי הפיג'מה. קיבלנו את רותם המיילדת המקסימה, אייל הפעיל את הפלייליסט שלי, ואני הלכתי למקלחת עד שימלאו את הבריכה. המקלחת הקלה מאד. אני חושבת שהיינו סביב פתיחה 6 כשהמיילדת ותמי אמרו שאני יכולה להיכנס לבריכה. לא רציתי להיכנס בשלב מוקדם מידי. העברת הצירים בבריכה הקלה מאד. בלידה הראשונה לא זכיתי לבריכה בתל השומר, וממש שמחתי הפעם שבאסף הרופא מאפשרים בריכה בכל חדר. עד לפתיחה מלאה היינו לבד כמעט תמיד, למעט גיחות מוניטור של המיילדת, וממש לא הרגשתי שאני בביה"ח. לא ראינו בכלל רופאים במהלך הלידה, והאווירה הייתה נעימה, שמחה, מפרגנת ותומכת מאוד. הצירים התחזקו. אייל דאג לשמח אותי עם תמונות של נווה המתוק שהוא הדפיס מראש כהפתעה משחררת אוקסיטוצין, והציע מדי פעם משהו קטן ומתוק. תמי דאגה להזיז אותי מידי פעם לעמידה או למקלחת כדי לשפר את האפקטיביות של הצירים. לא תמיד היה לי כוח להעביר את הציר בתנוחה יותר מאתגרת. בשלב מסוים התחיל דימום, ותמי אמרה שזה סימן טוב שאנחנו מתקדמים. לא כל כך התייחסתי לזה, בדיעבד יכולתי לשאוב מזה יותר עידוד כי השלב האחרון עד לפתיחה מלאה הרגיש לי ארוך מאד. כשהגעתי לשלב שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, ידעתי שזה אומר שאנחנו קרובים, הקשבתי לתמי ואזרתי כוחות להעביר עוד צירים בתנוחות יותר מקדמות. בלידה הראשונה התינוק כולו החליק החוצה אחרי שיצא הראש והפעם לא, וזה היה מפתיע וכואב. עוד כמה לחיצות והמתוקי שלי היה בחוץ. חיבקתי אותו ובכיתי מרוב הקלה ושמחה. ברק המתוק נולד קצת לפני 6:00 בבוקר ושקל 4.100! במבט לאחור אני רואה בלידה הישג חוויה מעצימה. גאה בעצמי על כך שחוללתי שוב את הנס הזה שנקרא לידה, שנולד בה תינוק בריא, מתוק, עירני ורגוע, באווירה האינטימית והנעימה שרצינו. אה, ובלי תפרים! תודות לרותם המיילדת המלאכית. אז איך נסכם? לכו ללדת באסף הרופא! תביאו תמונות חמודות של הגדולים, זה מאוד עוזר. נסו לשחרר השוואות ללידה הקודמת. יהיו כנראה דברים שילכו יותר חלק בלידה הזו ודברים אחרים שפחות. והכי חשוב – תבואו בפיג'מה!  

מדהים ומרתק עד כמה אנחנו זוכרות לעתים פרטים מהלידה שלנו גם כעבור יותר מ- 60 שנה! במפגש שלי עם ציירת ואומנית רותי קדרי, היא משתפת בסיפור לידה טבעית שלה ללא כאב, אי שם בתחילת שנות ה-60 בישראל.לאחר זמן מה אנחנו מחליטות להוציא אותו לאור, וזה מה שרות מספרת...

היי פאולה! אני כבר המון זמן רוצה לכתוב לך ולא יצא…  אבל חשוב לי להגיד לך המון תודה. הדברים שלימדת אותנו בקורס היו כל כך חשובים ברגעי האמת ועזרו לנו יותר ממה שאפשר להסביר במילים! לפני חודשיים בערך ב12.12 נולדה מיכאלה 🙂 בשבוע 41+5 … אין ספק שבפעם הבאה אני מקשיבה לעצתך ולא מספרת על התאריך המשוער כי ההמתנה הייתה מאוד מאתגרת. הגענו לביקורת בבית חולים קפלן וראו מיעוט מים- כנראה שהייתה ירידת מים סמויה. אחרי שעתיים ירדו ממש מים- הם היו מעט עכורים אז הכניסו אותנו לחדר לידה. מההתחלה הלחיצו אותנו לזרז- ואנחנו השתמשנו בעצתך ושאלנו אם נוכל להתייעץ על זה- שאמרו לנו שניקח שעתיים ונסתובב בבית חולים על מנת לוודא שזו ירידת מים, ידענו שזה לא מצב חירום וזה אפשר לנו לקחת אוויר ולתכנן מחדש. לא יודעת אם את זוכרת אבל היינו אמורים ללדת בבית יולדות בגדרה והסיטואציה שנקלענו אליה לא אפשרה את זה. בהתחלה זה היה מאוד מתסכל אבל אז שוב נזכרתי בך ושאמרת לנו שנחליט איך אנחנו רוצים ללדת ואז נשחרר את זה כי זאת הלידה של התינוקת והיא תחליט בעצמה. זה עזר לי מאוד. אחרי כמה שעות הביאו לי זירוז כי הלידה התחילה ספונטנית אבל עברו המון שעות מאז ירידת המים וכבר לא רצו לחכות.. הסכמתי ותוך כדי עבדתי עם הצירים כדי לקדם את הלידה. וכעבור 9 שעות של צירים אינטנסיבים בגלל הפיטוצין וללא אפידורל מיכאלה נולדה- חיונית עירנית ומתוקה מאוד. הטכניקות שלמדנו בקורס מאוד עזרו לי לעבור את זה ובעיקר כל הידע שהעברת לנו – כך לדוגמא שהרופא נכנס ב6:00 וחצי ואמר שכמעט אין לי פתיחה ושיש עוד המון זמן ידעתי שזה לא אומר כלום (למזלי הרב עופרית מהבית יולדות הייתה איתי, תיזכרה אותי וחיזקה אותי אל מול המערכת הזאת ועזרה לי לעבוד עם הצירים ולהתקדם) ובאמת כעבור פחות משעתיים הייתה פתיחה מלאה וילדתי לתדהמת הרופא הספקן 🙂 אני חייבת לציין שהמיילדות במחלקה היו מדהימות וממש לא התערבו. אז למרות כל התגלגלות האירועים שהיתה באמת רחוקה ממה שציפיתי לו- הצלחנו 🙂 אני לא מפסיקה להמליץ לכל מי שמסביבי על השיטה המדהימה הזאת. אני מודה לך כל כך על הכל. מקווה שנתראה בהמשך הדרך. מאיה (ורועי ומיכאלה) מהקורס של ספטמבר

בזמן שאני מכינה תיק ביה"ס לתבלי בן ה-7, אני חושבת מה הסיכוי שאני יוצאת הלילה ללידת בית בדיוק ביום החשוב לו, ה- 1.9 ? באותו היום בערב אני מקבלת טלפון מדנה: "דינה יורדים לי המים"... תבל הקטן שומע את השיחה ומתחיל לבכות. הוא נעצב שכנראה לא אקח אותו לכיתה בשנת לימודים חדשה. בכל זאת זה כיתה ב'.  כן כן, זה בדיוק מה שקרה...מה הסיכוי? ומה הסיכוי שאספיק לחזור לפני שהוא יוצא? אני מחליטה לא להבטיח לו, כדי שלא יתאכזב. אומרת שאביא תמונה של פיצקי (שם הבטן של התינוק) חמוד חמוד. אבל תבלי כבר לא ממש רוצה להיות מיילד כמו פעם... אני שוכבת על ידו עד שהוא נרגע ונרדם. קמה ומורידה ציוד ללידת בית לאוטו, אני ברגשות מעורבים. אלה הרגעים בהם אני מבינה כמה מורכבת רגשית העבודה שלנו, כמה אנחנו מקריבות. המשפט שהיקום מסדר הכל במקומו- אני תמיד אומרת אותו לעצמי, וגם הפעם.  לידה עם ירידת מים צריכה להתקדם בבית עד הבוקר, כדי שלא נצטרך לעבור לפי הנוהל לבית החולים לקבל אנטיביוטיקה. ברגעים שנראה שלידה נעצרת, אני מציעה הומאופתיה ושלושתינו עושים תרגילי ספינינג בייביז, ומרגיש לי שפיצקי מתמקם בפנים מחדש. מדהים! אני חושבת. פתאום דנה מסתכלת לי בעיניים ואומרת: "דינה אני חושבת שאני לא מסוגלת לעשות את זה", ואני מבינה שהיא עושה את זה ממש בקרוב. אנחנו יורדים למטה, שניהם נכנסים לבריכת לידה מחובקים, נושמים. ותוך חצי שעה פיצקי מגיח ישר אל ידיהם של הוריו האוהבים. השעה סביב שלוש בלילה, כולם מאושרים, ואני מאושרת כפליים. אני מגיעה הביתה בשבע להעיר את תבלי, והוא מחייך אלי חיוך הקסם הענק שלו: "אמא את חזרת, את איתי!".