סיפור לידתה של נגה

הכל התחיל בשני בערב, ה28.9, ב21:00.  התחילו לי צירים, לא מאוד כואבים או קרובים. ניסינו לזרז אותם עם רפלקסולוגיה ועם אמבטיה מפנקת ומרגיעה 🥰 01:00 הצירים נעשו יותר צפופים, והתלבטנו אם להקפיץ את אמא שלי. מה אם הלידה תקרה בכלל מחרתיים? או מה אם היא תקרה עוד שעתיים? כנראה שהיה לי קשה לשחרר ולתת לצירים להתקרב. אולי כי לא נפרדתי מנעמי כמו שצריך? או כי אין מי שישמור עליה אם פתאום נצא לבי״ח? איך היא תרגיש אם היא תקום ולא נהיה שם?  הייתי בקונפליקט - רציתי שהלידה תתקדם אבל הראש בכלל חשב על נעמי ❤️ לבסוף החלטנו שכדאי שאמא תהיה פה לא משנה מה, גם אם לשווא.  02:15 אמא הגיעה, אין עליה בעולם!!  הצירים התרחקו אבל היו קצת יותר כואבים. עשיתי תרגילים על הכדור ועל המשטח כדי לנסות לקדם את הלידה. אני מתרגשת מידיי! 03:00 כולנו הלכנו לישון כי לא נראה שיש שינוי. זה דווקא טוב, אצבור כוחות. הצלחתי לישון לסירוגין בין הצירים.  06:00 הפקק הרירי יוצא - זו הפעם הראשונה שאני רואה את זה 😵🫪 טוב משהו כנראה זז בכיוון! מדהים! 07:30 נעמי קמה וממש מתרגשת מזה שסבתא ישנה אצלנו 🥰 יש ביניהן חיבור כל כך עמוק! עוד לא רציתי שהן ילכו, רציתי לבלות איתן זמן איכות אחרון לפני הלידה. רציתי גם להיפרד מנעמי כמו שצריך. הצעתי שנתארגן כולנו ונלך לשבת לקפה ומאפה (נו כמובןן) ברולדין קרוב לבית. במקביל הצירים דיי רחוקים וקצת כואבים. 09:45 יוצאים! 10:45 ברולדין סיפרנו לנעמי מה הולך להיות, שהיא הולכת לסבתא ואנחנו הולכים להביא את בנגו (שם בטן) וניפגש בבית חולים. היא חזרה מילה במילה על הדברים שלנו, היא הבינה וקיבלה בצורה כזו בוגרת וחכמה. באותו רגע, היא שיחררה לי משהו בלב וריגשה אותי כל כך. איזו ילדה מדהימה היא ❤️  ״אני אוהבת אותך הכי בעולם״ אמרתי לה, ״גם אני אוהבת אותך״ היא החזירה לי וחיבקה אותי. בכיתי מהתרגשות ושלושתנו התחבקנו חזק חזק. יש לי את המשפחה הכי טובה שיכולתי לבקש 😍 אני מאושרת!  זה היה רגע מכונן ללידה, הרגשתי שלמה, משוחררת ונעמי נתנה לי הרבה הרבה כוחות. והצירים? הגיבו בהתאם… התחזקו והצטופפו. 11:30 נעמי נסעה עם סבתא אליה, אחרי פרידה מרגשת ומלאת אהבה.זה הזמן לנוח אבל גם לעלות שלב בלידה. כדי לעשות את זה שאלתי את עצמי: ״מה יעשה לך טוב בלב עכשיו?״  מוזיקה! לשיר! שמתי הופעת tiny desk של tori kelly, ושרתי איתה. מי שמכיר אותי יודע שאני שרה מגיל צעיר וששירה זו הדרך הכי חזקה שלי להביע רגש ולהתחבר לעצמי. ** עוד שיטה מגניבה שעשיתי לזירוז (להיריוניות שקוראות את זה): להשתמש במשאבת חלב רבע שעה.  14:15 הצירים התקרבו והתחזקו ועשיתי מקלחת חמה, שרתי לבנגו את מיטב הביצועים המרגשים שלי: Hurt, I will always love you וכמובןןןן My all של מריה קארי. כבר תוך כדי השירה הבנתי שהצירים עלו שלב כי הייתי צריכה לעצור, לנשום ולהתרכז כדי לעבור אותם.  יצאתי מהמקלחת ואמרתי לאסף שצריך לצאת בקרוב, בינתיים הוא אירגן את הדברים ואני נחתי עוד קצת על המיטה.  15:00 היה לי ציר חזק מאוד בשכיבה על המיטה, והגוף שלי באופן אינטואיטיבי אמר לי להרים את רגל שמאל גבוה גבוה, אני חשה כמו בוםםם חזק פנימי בבטן, יורדים המים!  שטף אותי גל סטרס מטורף, או אנדרנלין? מה קורה? אני יולדת ברגע זה? מאוד נלחצתי ולא יודעת למה. חייבים לצאת עכשיו!  עמדנו לצאת מהדלת והבנתי שאני חייבת להירגע שנייה מהסטרס שאוחז בי, זה הזמן לשים את מדיטציות ההיפנוברת׳ינג. למי שלא מכיר, אלה מדיטציות שמסייעות להרפות, להירגע ולנשום עמוק במהלך הלידה. זה מאפשר לי לתת לגוף להוביל ולהאמין בעצמי מחדש. היו פקקים דיי רציניים בשעה הזאת, אסף חבש את כובע נהג השודים וטסנו לבי״ח על השוליים של כביש 4. נסיעה של 50 דקות הפכה ל30. בנסיעה הצירים היו צפופים, כואבים מאוד ומי השפיר המשיכו לרדת בכל ציר. במקביל המדיטציה, עדיין באוזניות, עוזרת לי ומחזקת אותי. יש בי את את הכוחות להתמודד עם זה!  15:45 הגענו לביח וחנינו בהורדת יולדות. איך הולכים עכשיו עד המיון?! הרגליים בכלל מתפקדות לי? אני אוזרת כוחות, נושמת עמוק, מתאספת ויוצאים. זה פחות נורא משחשבתי, לפחות יש את המנוחה בין הצירים 😇 איזה גוף יש לנו!!!!! פלא הבריאה!  הלכתי ישר לדלפק ״אני חושבת שאני עוד שניה יולדת״. ככה האינטואיציה אמרה לי. היא לקחה אותי מהר לבדיקה, פתיחה 4 ומחיקה מלאה.״את כל זה עשיתי בשביל פתיחה 4????״ התפלאתי בקול. 15:58 התחלנו מוניטור וביקשתי לעשות אותו בעמידה או בתנועה כי בשכיבה זה בלתי אפשרי. ב15 דקות ראשונות זה עבד טוב, אבל בחמש דקות האחרונות איבדנו את הדופק בכל ציר. המיילדת הציעה לי לעלות למיטה בעמידת 6 כדי שאהיה יציבה יותר לקריאה של המוניטור. הצירים בשלב הזה היו מאוד מאוד מאוד חזקים, כואבים וצפופים! אין לי מנוחה בין הצירים. דקה ציר דקה מנוחה, בקושי הצלחתי לנשום לא משנה כמה התרכזתי בזה. הרגשתי גלי חום, רעד בגוף ובזרועות שמחזיקות אותי.  אסף החזיק את המוניטור על הבטן ועזר למצוא את הדופק בכל ציר כי בנגו ממש נדחף למטה, ובמקביל עשה לי היפ סקוויז ולחיצות על הסאקרום כדי להקל על הציר, זה באמת עזר.  הגיע רגע של שבירה, ״אני לא חושבת שאצליח ללדת בלי אפידורל״ אמרתי לאסף, ״ציר שעובר לא חוזר״ הוא עודד אותי. הוא גם זיהה שרגע השבירה הזה הוא בעצם שלב המעבר/המשבר, וזה סימן שהלידה קרובה מאוד. הוא אמר את זה לסשה המיילדת והיא הלכה לזרז את התהליכים ואפילו למלא את האמבטיה במרכז הלידה הטבעית - הרי רציתי לידת מים… 16:30 סיימנו סוף סוף את המוניטור! סשה אמרה לנו להתקדם לחדר ליד הרופא ושהוא עוד רגע יקבל אותנו. בשלב הזה אני מעופפת לי בין מציאות לסטלה; מאוד מכונסת אבל גם מודעת למה הולך סביבי.  התקדמנו לחדר ליד הרופא, ממש חדר ליד המוניטור, כל צעד מרגיש כבד וקשה. סשה הציעה שאתפנה בינתיים, אולי זה יקל? היא לא ידעה עד כמה… 16:40 אסף ליווה אותי לשירותים כי בקושי הצלחתי ללכת. ביקשתי ממנו להוריד ממני את המדבקות של הטנס, זה ממש הפריע לי, רציתי להרגיש חופשייה ומאווררת. התיישבתי לעשות פיפי ויצאו לי רק כמה טיפות. ״מוזר, לא התפניתי איזה שעתיים… מה קורה?״  ניסיתי ללחוץ קצת יותר ואז הרגשתי ציר כואב ומטורףףף, כזה שמעלה דמעות, אסף עזר לי לקום מהשירותים כי לא הצלחתי לבד ואז גם הרגשתי לחץ חזק בטוסיק, הידוע בשם ציר לחץ. הראש לוחץ ביציאה.  ״הוא בא!!״ צעקתי לאסף, אסף טס למסדרון בצעקות ״אני צריך עזרההה״ ואני בינתיים חוויתי ציר נוסף שגרם לראש שלו לצאת קצת, הרגשתי אותו עם היד שלי!!!!  סשה ומיילדות נוספות הגיעו, במבט אחד היא קבעה ״את ב+3, את יולדת כאן״. הלידה  16:44 היא ביקשה שארד על שש (למען הבטיחות חחח), זה היה קצת מאתגר כי הגוף שלי היה מלא אנדרנלין, רועד ורוטט. אני צריכה רגע להתאסף, לנשום, להתכונן. חיכיתי שהגוף יעשה את שלו. יתן לי סימן. היא ביקשה לדחוף אבל אני רציתי ״לנשום אותו החוצה״, בלי יותר מידיי מאמץ או התנגדות. להרפות להרפות להרפות.  יאללה עושים את זה: לחצתי קצת עם בוא הציר, הרגשתי את הראש שלו מתחיל לצאת ואת הring of fire, ידעתי שזה אמור להרגיש ככה, זה שורף ולא נעים אבל מאוד זמני. בשליטה, המשכתי לדחוף אט אט, הראש בחוץ!!! נשימת ״פו פו פו״. עוד לחיצה, כתף אחת יוצאת ואז השניה, זו תחושה מאוד מאוד מוזרה אין מה להגיד. לחיצה אחרונה - הוא בחוץ!!  אני מורידה את החולצה, לא ברור לי איך הייתי ברמת המודעות הזאת ?!?!?!( וישר לוקחת אותו אליי לחיבוק חזק. ״איזו דרך להגיע לעולםםם״ אני אומרת לו. הוא בוכה קצת וישר נרגע עליי, ואפילו מחפש לינוק 😂 סיפור לידה מהמם של התלמידה שלי - מיכל גנני שובי , לינק לכל התמונות באנסטאגרם https://www.instagram.com/p/Dego3qACAtd/?cplk=emc5dWd1M2VwdmQz&img_index=10

על הקורס קיבלתי המלצה מחברה טובה, וייד התחברתי לרעיון ולגישה של שיטת "פשוט ללדת". ההבנה שיש דרך אחרת ללדת, להביא חיים לעולם בצורה רגועה שהיא תחת שליטתי, ומתוך ההבנה שאני כיולדת צריכה להיות במרכז, הובילה אותי להירשם לקורס ולחכות כל פעם ופעם בשקיקה למפגש הבא, עד שנרשמתי לקורס פעמיים – גם לקראת הלידה הראשונה וגם לקראת הלידה השניה. כשהגעתי למפגש הראשון עם בעלי, הוא לא הבין בהתחלה במה מדובר. כששרון עשתה בתחילת השיעור הראשון סיעור מוחות ושאלה מהי לדעתכם לידה טבעית, בעלי חשב שמדובר בלידת בית בתוך בריכת מים. אם תשאלו אותי, אין לי מושג קלוש איך הוא הבין דווקא את זה.. אבל מהר מאוד הכל הובהר והוסבר, והוא התחבר והתאהב בגישה לא פחות ממני. הקורס ליווה אותי והכין אותי בצורה אופטימלית לקראת הלידות שעברתי. ההבנה שלידה טבעית היא לאו דווקא לידה בבית בתוך בריכת מים, היא ההבנה שעושה את כל ההבדל. הקורס מסייע להבין מהי לידה טבעית, כמה זה חשוב שהיולדת תהווה באמת חלק בלתי נפרד מהלידה וכיצד ניתן ללדת בצורה רגועה ושלווה. בן אם את בוחרת ללדת בבית או בבית החולים, את המרכז ואת זאת ששולטת בתהליך, עד כמה שאפשר כמובן. ההבנה שזה סיפור הלידה שלך, לא של המיילדת שלך או של הרופא או של בית החולים, היא שעושה את ההבדל. זאת הלידה שלך, ואת תחליטי איך היא תראה והגוף שלך והתינוק שלך יודו לך על כך. במהלך הקורס מקבלים כלים רבים כיצד לנהל את הלידה ולעבור אותה בצורה האופטימלית עבורך. ההבנה שהפחד והכאב הוא רק בראש, ההבנה שאפשר וניתן לעשות דברים אחרת מהנורמה הרפואית המקובלת, ההבנה איך התינוק שלי מרגיש במסעו לאוויר העולם, וההבנה שהגוף שלי פשוט יודע ללדת, זה כלים שלדעתי אי אפשר לקבל בשום מקום אחר. הקורס היווה עבורי ועבור בעלי תמיכה עצומה, מסגרת. לדעת שיש מקום שתמיד אפשר לפנות אליו אם יש חששות או חרדות או דברים לא ברורים שזקוקים להבהרה נוספת. ההבנה שיש מקום פעם בשבוע שהוא רק לי לבעלי ולתינוק שלנו, עזרה לי מאוד להתחבר לתהליך הלידה ולהגיע אליה בצורה אופטימלית. הכלים שקיבלנו במהלך הקורס, היו כלים מדהימים. קבצי האודיו, החוברת והספר, היו מלאים מידע וכל טוב. הכלים הללו עזרו לי לא רק להצליח ללדת בצורה בריאה לי ולתינוק שלי, אלא גם להבין ולהרגיש מתי אני אמורה ללדת ועד כמה אני קרובה לכך. לקראת הלידה הראשונה, תרגלתי רק את הנשימות, את המשפטים המחזקים וקראתי את הספר. לקראת הלידה השנייה, קבצי האודיו היו חלק בלתי נפרד מההתארגנות שלי לקראת הדבר המדהים הזה שנקרא לידה. ואם זה נשמע לא נתפס להצליח לקרוא ללידה דבר מדהים, צריך לעבור את הקורס בשביל באמת להבין כמה שלידה יכולה להיות אירוע מעצים, מרגש וחגיגה מטורפת של האישה והכוחות העצומים הטמונים בה. התהליך שעברתי בקורס, עזר לי לנהל את צוות חדר הלידה כאילו אני הרופא הבכיר בחדר. בלידה הראשונה אני זוכרת רגעים שלמים של מספר רב של אנשי צוות איתי בתוך החדר, וכולם נשמעים להוראות שלי, כמו מנצח במקהלה, כמו שהם שבויים בתוך קסם. זאת, מתוך הבנה שאני באמת יודעת מה אני עושה, מה טוב לי ומה נכון לגוף שלי ולתינוק שלי. הלידה הראשונה שלי לא הייתה קצרה ובכל זאת עברה כחוויה מדהימה, חיובית ובלתי נשכחת. וזה הכוח של השיטה. להביא אותנו כיולדות להבנה כמה פשוט ללדת וכמה זאת חוויה מעצימה ונעימה, על אף המכשולים שעלולים לצוץ בדרך. בפעם השנייה החלטתי שאני רוצה לעבור את הקורס כי הרגשתי שיש דברים שיכלתי לעשות יותר טוב. בחרתי לתרגל יותר בשביל שהלידה תזרום יותר. ובאמת, ככל שתרגלתי, התת מודע שלי כבר למד כמה זה פשוט ללדת, והניח לגוף שלי לעשות את שאר העבודה לבד ובכיף גדול.   מאחלת שלכולכן יהיה פשוט, פשוט ללדת.  

הי פאולה, רצינו לעדכן שב5.2 נולד הבן שלנו בלידה עוצמתית ומרגשת. הגענו לבית חולים ב00:00 עם ירידת מים ללא צירים ובהתחלה הייתה חוויה די מאתגרת במיון עד שהעלו אותנו לטרום לידה… החדרי לידה היו מפוצצים והיו שתי לידות במיון, מה שלא איפשר להם להתפנות להעלות אותנו משך שש שעות… היינו ללא שינה וממש ניסינו לא לצאת מzone טוב ולא להיכנס לאווירת הסטרס שהייתה במיון. בסוף ב6 בבוקר עלינו למחלקת טרום לידה ושם התחילו בהדרגה להתפתח צירים ובכולם תרגלתי נשימות והרפיה תוך כדי תנועה ושהות במקלחת. באזור 16:00 הבנתי לאור תכיפות הצירים שיש סיכוי שאני כבר מתקדמת אבל אם לא אבקש להיבדק אף אחד לא יקלוט בגלל שאני שקטה. ביקשתי להיבדק ואכן נבדקתי והייתי בפתיחה 5. מיהרו להעביר אותי לחדר לידה והגעתי לשם אחרי 30-40 דק׳, שם כבר הייתי בפתיחה מלאה ותוך שעה הוא היה בחוץ. הלידה הייתה עוצמתית ממש. הנשימות והריכוז פנימה אפשרו לי לחלוטין את הלידה כמו שדמיינו ורצינו. ואיתי ידע להיות לי עזר בכל הכלים שלמדנו בקורס. ובסוף קיבלנו את המתנה הכי גדולה שלא תיארנו לעצמנו איזה אושר תכניס לחיינו. תודה לך שלימדת אותנו את כל הכלים האלו שאפשרו לנו את החוויה הזו. -איתי ומיכל

Ima has a baby right inside her tummy! She wiggles and she kicks as she grows warm and chubby. When the baby is ready to come out one day, Dina the midwife will come and help Ima in a kind, gentle way. Ima might take a shower or bounce on a ball up and down, To help baby move lower and turn right around.Ima might look tired, or maybe in pain, She might make some sounds again and again.  A ROAR like a lion, or a soft gentle HUMM, All these noises help the baby know it’s time to come.I’ll go meet my baby, all cuddly and small, And hold Ima’s hand she’s the bravest of all. So when Baby is ready, I’ll wait just like this Because I know soon I’ll get do “tova” and give her legs a kiss. This excerpt is from a birth story by Talya Dordekhttps://www.instagram.com/balanced_by_talya?igsh=MWQ5cmc4NDJ6NThraQ==

Okay.... my birth story!!! I had an amazing experience. Labor was wild - a crazy whirlwind in the end!  It was amazing in the beginning - I was so under control and relaxed at home. I was 41 weeks on the dot and I took 2 tablespoons of castor oil in a shake at 12:30pm and my water broke at 3pm, with surges starting very soon after (I think they actually started an hour before and I just didn’t realize that’s what was happening). They were really frequent straight away - about 3-4 mins apart and about 30-45 seconds long for a few hours, then things started escalating and from about 7pm, with surges 2.5-3mins apart and lasting anywhere between 1 to 1.5 mins.  During all that time I felt so in control and like I had this! I was using a mixture of Paula’s HypnoBirthing tools: I did the rainbow relaxation in the beginning, was shifting between a fun chill soundtrack I love listening to and also the rainbow soundtrack without the words, and moving between positions (hip circling while bending forward was the real winner for me) as well as having a long shower a few times with the warm water sprayed on my belly during surges. A hot water bottle or heat on my back and belly was also nice for me at points. Massage was nice in the beginning but later on I just had Shauli sitting with me rather than touching me.  I was totally calm and on top of it and then at about 9:20pm or so we decided to go to the hospital because surges were long and super close. Right before we left home things started getting really intense for me - I had a few surges on the way to the taxi, felt like I might throw up (but it passed) and the taxi driver was super nice and drove carefully but I had some intense surges on that ride! The car ride wasn’t actually as bad as I had imagined (pro tip: open the window and enjoy the cool air on your face).  When we arrived at the hospital I was having very intense and long surges and was feeling like ‘wow this is getting tough’, and I was sure I was pretty advanced! Then they checked me and they said I was 3cm dilated but fully effaced and the head was low. I was soooooo defeated!!!!! It felt like the surges were getting so strong but I was only 3cm dilated ☹️.  Before I finished the monitor I was wondering how the hell I'm going to make it if this is 3cm!!!! I was SO hot and sweaty suddenly and was desperate to go to the toilet to pee and poo and they didn’t want to let me because I hadn’t finished the monitor (which only takes 20 mins), and I begged and finally they let me as I was close to the 20 mins, and once I was on the toilet I suddenly couldn’t help it and started impulsively pushing and was like fuck how can this be - I was just 3cm, what’s wrong?! How can I have the urge so early?! How will I make it?! 😱 At this stage I started to get a little panicked and felt like I was losing control.  Then when I came back my doula was like, shit are you pushing? And she pulled the midwife in and was like, she’s pushing! Check her again and they were like, yeah sure 🙄 (the midwives knew it was my first birth and assumed I was just having a rough time).  My doula pushed them and was like, guys she’s really pushing and so they checked me and she was like ‘fuck she’s 10cm!’. And then 4 midwives raced in and told me they were taking me up to the delivery room on the bed that was in the monitoring room and to hold onto it - I was on all fours on the bed and like 4 midwives were running down the hallway pushing me (while I was having strong surges and bearing down along the way) and they raced me up to a delivery room. We got to the delivery room and the baby was out in 30 mins from the time I was pushed through the door 🤭 I dilated from 3cm to 10cm in less than an hour, and we were at the hospital for less than 2 hours by the time we had the baby. HypnoBirthing made this whole experience possible and amazing for both Shauli and I! There’s no way I would have been able to have such a calm and positive experience at home (I was so relaxed and smiling and talking and enjoying myself the whole time at home). And because I was in such a relaxed state even though I arrived at 3cm everything progressed so quickly after that. Moral of the story: don’t let the devastation affect you if you arrive at the hospital “not dilated enough” - stay calm and keep focused on what you’ve learned! I didn’t get the natural birthing room or a natural birth midwife, or a room with gas - I asked for all these things when we got to the hospital but there was no time for ANYTHING once they were taking me to the delivery room - we didn’t use anything in our birth plan for the hospital (not the towel, pillow, essential oil, or speaker we had packed!), but the midwife we got in the delivery room was great even though she wasn’t a natural birth midwife and she went with us on the things we did request - she told me to push and I told her I wanted to try my own way and she was totally sababa about that (even though I ended up pushing because the urge was so strong. I recommend practicing the j-breath on all fours just so you can master it in that position in the case that’s what’s working for you at birth). As soon as the baby was out I was overcome with such a sense of relief!!! I was so happy it was over but so happy it happened! Would not have been able to do it that way without Paula’s lessons!