סיפור מרגש של לידת בית מתוכננת עם מיילדת בית- לידה ראשונה
מעיין שקדי משתפת סיפור לידת בית שלה
הלידה של יובל
22.6.23
אמא שלי ילדה אותי ואת אחי עם אילנה שמש, מיילדת בית פרטית והסיפור שלה היה לי תמיד בראש, בגלל זה כשנכנסתי להריון ידעתי שאני הולכת ללכת איך שאני בוחרת. והבחירה שלי הייתה ללדת בבית.
חיפשתי מיילדת בית והיה לי נורא קשה למצוא את האחת. אחרי שכמעט התייאשתי וכבר אמרתי לטל שנלך לראות את החדר לידה הטבעי באסף הרופא, נפגשנו עם מיילדת בית דינה שפירא בר-שביט המדהימה וסגרנו איתה. לצוות הצטרפה סופי צרפתי המדהימה שהייתה מיילדת נוספת בלידה. במהלך ההריון כל יום כמעט עשיתי דמיון מודרך, נשימות, התאמנתי טוב והרמתי משקלים, חיזוק רצפת אגן ובטן, יוגה, וחיכיתי בידיעה שאני עושה את כל הדברים נכון. קיבלתי ליווי מדהים והסברים מדינה לאורך ההריון.. הגישה של ״פחד גורם לכאב״ ליוותה אותי חזק והגעתי ללידה ממש בלי פחד ועם הרבה אמונה בעצמי ובגוף שלי. שאני יודעת ללדת והגוף שלי חזק.
בשבוע 41 ב4:30 הגיע הציר הראשון וישר הערתי את טל מהתרגשות והוא קפץ מהמיטה. התעוררנו מההתרגשות. בערך ב10 הייתי בטוחה שירדו לי המים. ידעתי שזה אומר שהלידה קרובה. הצירים המשיכו להיות לא סדירים ולא מאוד עוצמתיים ואנחנו בתקשורת עם דינה כל הזמן. כשהיא הבינה שאין התקדמות היא אמרה לנו לנסוע לבית חולים להבין אם באמת הייתה ירידת מים. אז נסענו. באיזור 13:00 נסענו לבית חולים. הגענו לבית חולים, זו לא הייתה ירידת מים! הרופאות מאוד רצו שאשאר שם לזירוז בגלל שבוע הריון מתקדם ואני אמרתי להם תודה וחזרתי ללדת בבית. כשחזרתי הביתה הזמנתי טיפול רפלקסולוגיה מושלם שקידם את הצירים בצורה מדהימה. הערב המשיך והצירים התחילו להיות יותר צפופים. הדלקנו נרות בבית ושמנו פלייליסט רגוע שהכנתי. לאט לאט הצירים התחזקו ובאיזה שהוא שלב כבר מתקשה לדבר עם דינה וטל תופס פיקוד מולה. ב1:10 ירדו המים הפעם באמת ואני כבר הייתי מאוד כאובה.
ב2:00 דינה וסופי הגיעו, ואני הייתי קצת אאווט אז לא ראיתי יותר מידי מה קורה רק שמעתי שמסדרים ודואגים להכל, יכלתי להתרכז בהתמודדות עם הצירים ולא בארגונים. מהשלב הזה עד הלידה הייתי בעולם אחר. עברתי מהמקלחת, לספה, לבריכה - הכל בבית שלי במקום הטבעי שלי! כמה מיוחד וחשוב זה, בדיעבד אני מבינה איזו החלטה מדויקת זו הייתה ללדת בבית ולחוות את כל זה במקום שהכי נוח לי בו. כל הבית חשוך, רק נרות, ריח של שמן לבנדר ומוזיקה נעימה. החלפתי תנוחות - עמידת 6, שכיבה, כריעה.. מצד אחד הרגשתי שעשיתי הכנה ממש טובה ללידה, אבל הכאבים הפתיעו אותי-העוצמה, האינטנסיביות. נתתי לגוף שלי לזוז איך שהוא מבקש. הכנו פתקים של משפטים חיוביים מראש כמו ״הגוף שלי חזק, אני יודעת ללדת״ ועוד, שטל בשלב הזה הקריא לי. זה היה מושלם! ולאורך כל הדרך כל הזמן אחד מהם היה איתי צמוד וחיזק אותי עם משפטים טובים ומחזקים תוך כדי שאני אומרת להם כמה קשה לי וכמה אני לא יכולה.
הייתה לי סביבה כזו תומכת. בערך שעה וחצי לפני שיובל יצא דינה שלחה אותי ואת טל למיטה בחדר חשוך עם דלת סגורה. פתאום הצירים היו ממש חזקים וזה היה כבר לפני הסוף. במשך שעה אני בציר של 2 דקות ומנוחה של 2-3 דקות בין לבין. נרדמתי בין הצירים ובכל ציר התעוררתי לכאב חד. השעה הקסומה הזו בחדר זה מה שקידם את הלידה, חיבוקים של טל וחיזוקים שלו במשך כל ציר שהוא רק אומר לי ״זה תכף עובר, את חזקה, את יכולה״ זה היה פשוט מדויק והיה שם בוסט של אוסיקוטצין, משקה הומאופטי שסופי הכינה לי ורגעים קסומים ואינטימיים שלי ושל טל. אחרי בערך שעה בחדר, ברגע אחד הרגשתי לחץ באגן ואמרתי לטל שיקרא למיילדות כי אני מרגישה אותו לוחץ. ידעתי שאנחנו מתקרבים לסוף! דינה לקחה אותי למקלחת והמשכתי להרגיש את הלחיצות, ואז ביקשתי לעבור לבריכה והתחלנו.
רבע שעה של נשימות ולחיצות, שנתתי את כל כולי, טל יושב מאחורי מחוץ לבריכה ואני מחזיקה אותו חזק והוא מחזק אותי עם המילים האוהבות שלו. הבאתי לעולם את יובל המושלם. ברגע אחד של תחושה חד פעמית שהוא יצא לתוך הבריכה ומיד דינה שמה אותו עליי הייתי בשוק ומרוגשת. לפני הלידה אמרתי לטל שאני רוצה את השיר "כל הדברים היפים באמת" כשיובלי יצא, ולא דמיינתי שהוא יצליח לזכור את זה בכל הטירוף. אבל אחרי שהחזקתי אותו בידיים פתאום שמעתי את השיר הזה וזה היה כמו רגע מהסרטים. כשהכל נגמר חשבתי שזו הייתה חוויה נוראית וקשה. וככל שעוברים הימים אני מבינה כמה זה היה מיוחד ומדהים, כמה הגוף שלי חזק ועוצמתי וכמה אני, טל והילד שלי אלופים. לא יכולה לדמיין את זה אחרת. זה היה מדויק לי ולנו. ואני בהוכרת תודה על החוויה המיוחדת והמסע המטלטל והמדהים הזה.
