איך קפצתי מצוק וזכיתי לספר על זה - פשוט ללדת

סיפור הלידה  של אילנה

מהרגע שנכנסתי להריון ידעתי שאני רוצה ללדת באופן אחר, סבבו סביבי סיפורי זוועות של לידות קשות שנגמרו בקיסרי או בזירוזים וחיפשתי חוויה אחרת.
מעצם היותי ספורטאית עבר ומאמנת בהווה החלטתי לגשת לאתגר בדיוק כפי שאני מכינה את הספורטאיות שלי ליום התחרות.
הבנתי שאני צריכה הכנה גופנית ומנטלית נכונה ע"מ שההריון והלידה יעברו בצורה הטבעית ביותר.
הקפדתי על פעילות גופנית מותאמת להריון בהתאמה לשלבי ההריון השונים, תירגלתי מדיטציות ונשימות
וכמובן חיפשתי את המידע הנכון עבורי בשביל הלידה.
כך הגעתי למרכז פשוט ללדת הרגשתי שזה הקורס הנכון עבורי ועבור בעלי כהכנה ללידה.
ואכן בקורס הנפלא אצל דינה קיבלנו את הכלים המעשיים בשילוב ידע תיאורטי על הלידה והתהליך שמוביל לשם.
התחברנו עוד לתהליך כזוג ובעלי למד את תפקידו בתהליך הלידה.
נהיינו צוות.

הצירים הגיעו ב7:00 בבוקר,
קמתי עם התכווצויות קלות וניסיתי להבין האם זאת התחלה של לידה או שזה צירי הכנה.
לאחר כשעה כבר היה ברור שאלו צירים ושהתינוק שלנו החליט להתחיל את מסעו החוצה.
נשמתי עמוקות, התקלחתי, אכלתי והתחלתי בסידורי הבית האחרונים.
לאט לאט עבר הזמן,
התחלתי להתכנס יותר ויותר בתוך עצמי ובתוך החדר החמים והחשוך שאירגנתי, את הגלים העברתי על כדור הפיזיו ובין לבין נשענתי עליו ונחתי.
בעלי שם לי מוזיקה והשתדלתי להשאר בתנועה, ישיבה או שכיבה בשבילי לא באו בחשבון משום שזה היה כואב מידי אבל כול עוד זזתי ונשמתי כאב הגלים היה נסבל ואפילו מרגש.
דיברתי עם התינוק שלי, עודדתי אותו להמשיך את המסע אל הידיים שלי, אמרתי לו שאנחנו מחכים לו ושאנחנו ביחד בתוך הסיפור הזה והוא צריך לעשות את החלק שלו ואני אעשה את שלי…
בעלי היה איתי כול היום המרגש הזה ותמך בי כמו דולה אמיתית – מים, אוכל, עיסויים ועזרה בעת הגלים, בחדר לידה הוא נשם איתי וספג את מכאוביי.
תודה לך על כך, זה בהחלט לא מובן מאליו.

לקראת השעה 17:00 התחלתי להרגיש שינוי גם בצירים וגם החל דימום של פתיחת צוואר הרחם ואמרתי לבעלי שהגיע הזמן לארגונים אחרונים ויציאה מהבית לבית חולים.

הרגשתי "מבושלת".

התקלחתי, התלבשתי והתחלתי את המסע הארוך ביותר שעשיתי בחיי מהבית עד מיון יולדות בבית חולים כרמל (אני גרה 6 דק נסיעה מהבית חולים) אבל נשבעת שהדרך ארכה כמעט שעה הצירים היו תכופים והייתי צריכה לעצור המון בדרך.
לבסוף הצלחתי להגיע והתקבלתי ישר לחדר לידה בשעה 19:00, הגעתי עם פתיחה של 4 וחצי והגלים הלכו והתחזקו.
את הבירוקרטיה אני פחות זוכרת אני רק זוכרת שהיה לי נורא קשה לשכב בשביל הבדיקות כי כאבי הגלים בשכיבה היו בלתי נסבלים.
ב20:40 פקעו המים, ממש כמו בסרטים עמדתי ובשנייה הרגשתי פקק משתחרר ומפל של מים יורד מבין רגליי..
באותו רגע היה שינוי פאזה עברנו לשלב הבא.
הייתי בפתיחה מלאה, הגלים היו חזקים מאי פעם הרגשתי שאני עומדת להחצות לשתיים.
החזקתי בחוזקה את הידיים של בעלי וכול ציר מצאתי את עצמי צורחת את חיי החוצה.
כן הייתי מהצורחות, הכאב חצה אותי לגמריי..
הלחץ על עצם העצה היה מטורף. באותו הרגע תהיתי ביני לבין עצמי איך לעזאזל אני עושה את זה.
בעלי והמיילדת המקסימה עודדו אותי והזכירו לי איך לנשום ולעזור לתינוק שלי להתקדם לעבר התעלה..
בצירים האחרונים אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאני חייבת לחצות את הסף ולקפוץ מהצוק.
הופ הראש צץ ועוד 2 גלים עצומים והרגשתי את הראש יצא והגוף בשנייה מחליק אחריו.
פוף וזה נגמר, תוך שנייה הוא כבר היה עליי לחיבוק גדול.

שלום ילד שלי- עשינו את זה ביחד כמשפחה ללא משככים ובצורה פעילה בדיוק כמו שקיווינו.❤

תודה לך דינה ותודה לשיטת פשוט ללדת.
זה אומנם לא היה פשוט😉 ועם זאת הייתה חוויה מעצימה ומרגשת והרגשנו בשליטה ובידיעה מה ואיך צריך לעשות💕🌷

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא