לידה של מקצוענית - פשוט ללדת

היינו כמעט שנתיים אחרי הלידה של נווה, שלפניה עברנו את קורס ההכנה ללידה של "פשוט ללדת". הקורס חובה בעיניי לכל זוג שמבין שלידה היא לא עקירת שן. בזכות הקורס הלידה של נווה הייתה חוויה חיובית, למרות שלא הלכה לפי התכנית.

כהכנה ללידה השנייה עברתי שוב על הספר של הקורס, תליתי משפטים מחזקים באמבטיה, שיפצתי את תכנית הלידה עם תובנות מהלידה הקודמת, והרגשתי מוכנה. רוב הקשב שלי התמקד בהכנות שקשורות לנווה, ובזכות הקורס הרגשתי בטוחה שאדע מה לעשות בלידה גם בלי לעסוק בזה כמו שעסקתי לפני הראשונה.

בביקור השלישי שלנו במוניטור באסף הרופא, שנבע מכך שהתינוקי לא הכיר בתאריך המשוער שלו ולא התרגש מ 41+2, כבר הרגשתי תחושות קטנות ברחם והרגשתי שזה מתחיל. סירבתי בנימוס לבדיקת פתיחה ולשיח על זירוז  ושוחררתי בחיוך ע"י הרופאה.

סביב הצהריים כבר היה לי ברור שהלידה מתחילה. עדכנו את כל הצוות שלנו, שכלל את תמי הדולה שמצטרפת שוב ואת אמא שלי ואח של בעלי שיגיעו לשמור על ה"גדול" שלנו בן השנתיים. העברתי את היום בבית, הרבה על הכדור פיזיו. ידעתי שאני לא בפתיחה 4 אבל בלידה שנייה לא ידעתי כמה מהר זה יתקדם, והצירים כבר כן דרשו את תשומת ליבי. החלטתי שנצא לביה"ח ב19:00, אחרי שנווה יסיים את ארוחת הערב. בהחלטה של הרגע אחרון החלטתי להישאר עם מכנסי פיג'מה, כי למה לא בעצם? הנוחות שלי היא מה שחשוב.

הגענו לביה"ח ונכנסנו למוניטור שעבר במהרה והיה תקין. הפתיחה הייתה 2.5, ונשארה ככה גם בבדיקת הרופאה, אז נשלחנו ל"הסתובבות" של שעתיים. ביחד עם תמי העברתי את הצירים בשלל תנוחות שעזרו לצירים להיות אפקטיביים. זה היה מעייף אך אכן התקדמנו לפתיחה של 4, וגם ניצלנו היטב את הנוחות של מכנסי הפיג'מה.

קיבלנו את רותם המיילדת המקסימה, אייל הפעיל את הפלייליסט שלי, ואני הלכתי למקלחת עד שימלאו את הבריכה. המקלחת הקלה מאד. אני חושבת שהיינו סביב פתיחה 6 כשהמיילדת ותמי אמרו שאני יכולה להיכנס לבריכה. לא רציתי להיכנס בשלב מוקדם מידי.

העברת הצירים בבריכה הקלה מאד. בלידה הראשונה לא זכיתי לבריכה בתל השומר, וממש שמחתי הפעם שבאסף הרופא מאפשרים בריכה בכל חדר. עד לפתיחה מלאה היינו לבד כמעט תמיד, למעט גיחות מוניטור של המיילדת, וממש לא הרגשתי שאני בביה"ח. לא ראינו בכלל רופאים במהלך הלידה, והאוירה הייתה נעימה, שמחה, מפרגנת ותומכת מאד.

הצירים התחזקו. אייל דאג לשמח אותי עם תמונות של נווה המתוק שהוא הדפיס מראש כהפתעה משחררת אוקסיטוצין, והציע מידי פעם משהו קטן ומתוק. תמי דאגה להזיז אותי מידי פעם לעמידה או למקלחת כדי לשפר את האפקטיביות של הצירים. לא תמיד היה לי כוח להעביר את הציר בתנוחה יותר מאתגרת.

בשלב מסוים התחיל דימום, ותמי אמרה שזה סימן טוב שאנחנו מתקדמים. לא כל כך התייחסתי לזה, בדיעבד יכולתי לשאוב מזה יותר עידוד כי השלב האחרון עד לפתיחה מלאה הרגיש לי ארוך מאד.

כשהגעתי לשלב שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, ידעתי שזה אומר שאנחנו קרובים,  הקשבתי לתמי ואזרתי כוחות להעביר עוד צירים בתנוחות יותר מקדמות.

בלידה הראשונה התינוק כולו החליק החוצה אחרי שיצא הראש והפעם לא, וזה היה מפתיע וכואב. עוד כמה לחיצות והמתוקי שלי היה בחוץ. חיבקתי אותו ובכיתי מרוב הקלה ושמחה.

ברק המתוק נולד קצת לפני 6 בבוקר ושקל 4.100!

במבט לאחור אני רואה בלידה הישג, וחויה מעצימה. גאה בעצמי על כך שחוללתי שוב את הנס הזה שנקרא לידה, שנולד בה תינוק בריא, מתוק, עירני ורגוע, באוירה האינטימית והנעימה שרצינו.

אה, ובלי תפרים! תודות לרותם המיילדת המלאכית.

אז איך נסכם?

לכו ללדת באסף הרופא!

תביאו תמונות חמודות של הגדולים, זה מאד עוזר.

נסו לשחרר השוואות ללידה הקודמת. יהיו כנראה דברים שילכו יותר חלק בלידה הזו ודברים אחרים שפחות.

והכי חשוב – תבואו בפיג'מה!

 

 

שיתוף באמצעות:

רוצה ללמוד עוד ולהרשם לקורס הכנה ללידה שלנו? מלאי את הטופס הבא